רבים מאיתנו מכירים את התסכול: ילד אחד רוצה לאכול כל דבר שבטווח הראייה, בעוד אחר בקושי נוגע באוכל. מחקר חדש מציע הסבר מרתק לשונות הזאת בהתנהגויות האכילה של ילדים, ומראה שהדרך שבה ילדים מווסתים את התיאבון שלהם מורכבת הרבה יותר ממה שחשבנו.
המחקר נערך בקרב תינוקות, פעוטות וילדים מהלידה ועד גיל חמש. הוא חושף שהיכולת לשלוט בתיאבון היא תוצאה של מערכת מורכבת, הכוללת גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים. מעניין במיוחד שהמזג המולד של הילד משחק תפקיד מכריע בכל התהליך הזה.
בין שני עולמות
ברגע הלידה מצייד הטבע את התינוקות במערכת מופלאה שיודעת בדיוק מתי הם זקוקים לאוכל ומתי הם שבעים. זוהי מערכת מדויקת, שמגיבה לאותות פנימיים של רעב ושובע. אולם ככל שהתינוק גדל, המערכת הזאת מתחילה לעבור שינויים מעניינים. חיידקי המעיים, שמתפתחים במהירות בשנים הראשונות, משפיעים על התיאבון ואפילו על מצב הרוח. במקביל, המוח עובר התפתחות מואצת, שמשנה את האופן שבו התינוק מגיב לאוכל.
סביב גיל שנתיים־שלוש מתרחש מהפך: הפעוטות מתחילים לפתח יכולת מודעת לשלוט באכילה שלהם. אבל דווקא בשלב זה, היכולת הטבעית להקשיב לגוף מתחילה להיחלש, ואולי אפילו להשתבש. הריח המפתה של עוגיות טריות, מראה הממתקים בקופת הסופר, או אפילו שעמום או עצב - כל אלה מתחילים להשפיע יותר ויותר על החלטות האכילה. בגיל הגן, הילדים כבר נעים בין שני עולמות: העולם הפנימי של רעב ושובע, והעולם החיצוני של פיתויים וגירויים חברתיים.
האופי המולד והרגלי האכילה
המחקר מגלה תמונה מרתקת של הקשר בין מזג הילד להתנהגות האכילה שלו. ילדים בעלי רגישות גבוהה חווים את האוכל בעוצמות חזקות במיוחד. הם עשויים להגיב בקיצוניות לטעמים ולמרקמים חדשים, ולהיות מושפעים מאוד ממצבי רוח. כשהם מתוחים או עצובים, חלקם יפנו לאוכל כמקור נחמה, בעוד אחרים יאבדו לחלוטין את התיאבון.
איך המשפחה משפיעה?
לאופן שבו הורים מתייחסים לאוכל יש השפעה משמעותית על התנהגות האכילה של ילדיהם. שימוש באוכל כפרס או כנחמה יכול ליצור דפוסי אכילה רגשית שילוו את הילד שנים רבות. כאשר הורים מפעילים לחץ מוגזם לאכול, הם עלולים לפגוע ביכולת הטבעית של הילד לזהות מתי הוא שבע. יתרה מזאת, התגובות הרגשיות של ההורים לאוכל – בין שזו חרדה סביב אכילה בריאה ובין שזו התלהבות יתר ממתוקים – מעצבות את היחס של הילד למזון.
מה אפשר לעשות?
הכירו את המזג של ילדכם והתאימו את הגישה אליו. ילד רגיש במיוחד יצטרך סביבת אכילה שקטה ורגועה יותר, ואולי זמן ארוך יותר להתרגל למאכלים חדשים. לעומתו, ילד הרפתקן עשוי ליהנות מהשתתפות בהכנת האוכל ומהתנסויות קולינריות חדשות. לילד בעל יכולת ויסות גבוהה אפשר לתת יותר אוטונומיה בבחירת כמויות האוכל.
עודדו אותם להקשיב לתחושות הרעב והשובע שלהם במקום להכריח או להגביל. למשל, אפשר לשאול “האם הבטן שלך עדיין רעבה?", או “איך אתה מרגיש - שבע או רוצה עוד קצת?". כך הילדים לומדים להכיר ולהקשיב לאותות הגוף שלהם.
צרו סביבת אכילה חיובית ונעימה. הימנעו משימוש באוכל כפרס או כעונש, שכן זה עלול ליצור קשר רגשי מורכב עם אוכל. במקום זאת, הפכו את זמן הארוחה להזדמנות לשיחה נעימה ולחיבור משפחתי. ארוחות משפחתיות רגועות מסייעות לילדים לפתח יחס בריא לאוכל.
שימו לב לדוגמה האישית שלכם, כמו בכל דבר. ילדים לומדים מכם איך להתייחס לאוכל. אם אתם אוכלים מגוון מאכלים, מקשיבים לתחושות הרעב והשובע שלכם, ומדברים על אוכל באופן חיובי ומאוזן, סביר להניח שגם הילדים יאמצו גישה דומה.
התמקדו בטווח הארוך. זכרו שפיתוח הרגלי אכילה בריאים הוא תהליך שלוקח זמן. במקום להתמקד בארוחה ספציפית או ביום מסוים, חשבו על הרגלים וגישות שאתם רוצים להנחיל לטווח הארוך.
היו קשובים למצבים רגשיים. אם אתם מזהים שהילד נוטה לאכול כתגובה למצבי מתח או שעמום, עזרו לו למצוא דרכים אחרות להתמודד עם רגשות אלה - למשל דרך שיחה, משחק או פעילות גופנית.
התרעות פיקוד העורף