אובדן ושכול הם חלק מהחיים, אך עבור ילדים, ההתמודדות עם מוות של אדם קרוב היא משימה מורכבת במיוחד. ילדים חווים אבל בצורה שונה ממבוגרים, והשפעתו עליהם תלויה בגיל, באופי ובסביבה התומכת שסביבם. היכולת להבין ולהכיל את מושג המוות מתפתחת עם השנים, ולכן חשוב שהורים ומבוגרים קרובים ידעו כיצד להנגיש את המידע ולהתמודד עם השאלות והתחושות שמתעוררות בעקבות האובדן.
על הנושא והתשובות לשאלות המורכבות השיבו והתארחו בפודקאסט הבריאות של מעריב ד"ר מרים פינק, מומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר ופסיכיאטרית ראשית ולימור בר אפטר, פסיכולוגית קלינית ראשית מלאומית שרותי בריאות מחוז ירושלים.
המבוגרים הקרובים לילד – הורים, סבים, או דמות משפחתית מוכרת – צריכים להיות אלה שמודיעים את הבשורה. ילדים זקוקים לאנשים שהם סומכים עליהם כדי להתמודד עם המידע. תהליך ההודעה צריך לכלול מקום לשאלות מצד הילד, תוך מתן הסברים מרגיעים ותחושת ביטחון. כמו כן, מומלץ לחבק את הילד, לשדר אמפתיה ולחזק אותו ברגעים אלה. כאשר המוות פתאומי וטראגי וכאשר ההורים עצמם מוצפים מהבשורה הנוראה כדאי להיות מלווים בדמויות קרובות ואו באנשי מקצוע.
בגיל בית הספר (6–12), הילדים מתחילים להבין את סופיות המוות, אך עשויים לבטא רגשות בדרכים מגוונות, כמו התפרצויות זעם, הסתגרות או רגרסיה בהתנהגות (למשל, חזרה למציצת אצבע או פחד משינה לבד). מתבגרים עשויים לחוות אבל דרך תחושות כעס, מרדנות, או להיפך – הסתגרות.
אחת הדרכים המועילות היא להציע לילד להשתתף בטקסים משפחתיים, כמו אזכרות או אירועי הנצחה. אלה מסייעים לו לעבד את האבל ולמצוא משמעות בזיכרון האדם שנפטר.
במהלך תקופת האבל, חשוב לזכור שאין דרך "נכונה" להתאבל. כל ילד ומשפחה מתמודדים בדרכם. התפקיד של המבוגרים הוא ללוות, לתמוך ולספק סביבה בטוחה שבה הילד יוכל לעבד את רגשותיו ולבנות מחדש את תחושת הביטחון בעולם. במעגלי התמיכה השונים חשוב לסייע ולתמוך במי שמתמודד כעת עם אבל ושכול ובאם קיימת מצוקה קשה שכוללת מחשבות אובדניות יש לפנות מיידית בחדר המיון.
חשוב לזכור כי גם למשפחה המורחבת ולקהילה יש תפקיד חשוב בעת משבר ואובדן, הן בהצעות עזרה ותמיכה בילדים והן לתמיכה במבוגרים סביב הילד שגם מתמודדים עם האובדן והשכול. חשוב לפעול ברגישות ולקבל הסכמה ליצירת מערכת תמיכה שתתאים למשפחה כמו עזרה בבית, בסידור וארגון וכמובן באוזן קשבת.
התרעות פיקוד העורף