התפקיד שלנו הוא לשקם את תחושת השליטה של החטופים. גם פעולות יומיומיות, כמו הצעת אוכל, צריכות להיעשות מתוך כבוד ובחירה שלהם. התקשורת צריכה להיות פשוטה ונטולת עומס, תוך התמקדות בצרכים הבסיסיים ביותר: ביטחון, הזנה וקשר אנושי חם. זהו תהליך של איזון נפשי, כמו 'לידה מחדש' לאחר חוויה טראומטית".
הטיפול יצטרך להתמקד גם בחיזוק כישורי חיים בסיסיים, פיתוח אסטרטגיות ארגון והתמודדות עם שגרת החיים החדשה. כל חטוף יקבל חליפת טיפול מותאמת אישית, שתכלול גם ליווי משפחתי לאורך שנים. החשוב הוא לראות את החטוף ואת משפחתו כשלם – מערכת שתזדקק לתמיכה מקיפה ומתמשכת".
מעבר לכך, המשפחות עצמן חוו טראומה ממושכת לאורך תקופת השבי, והן זקוקות לליווי נפשי לא פחות מאשר החטופים. חשוב להדריך אותן איך לתמוך בחטופים מבלי להעמיס או להפעיל לחץ, ולסייע להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים והפיזיים המצפים להן".
התהליך שעומד בפני החטופים ובני משפחותיהם הוא ארוך ומורכב, וידרוש תמיכה רגשית ומערכתית מתמשכת. ד"ר יהנה מדגישה את החשיבות של ליווי מקצועי ממוקד, המותאם לצרכים הייחודיים של כל אדם שחווה את הטראומה הקשה בשבי. "זו משימה לאומית", היא מסכמת, "לשקם לא רק את החטופים אלא גם את כל המעגלים שסובבים אותם".
וכך צפוי הליווי הפסיכולוגי להתנהל בקווים הכלליים: בעת ההגעה לבית החולים, החטופים מתקבלים באגף ייעודי שעוצב כדי לשדר תחושת רוגע וביטחון. חדרי הטיפול פרטיים ועוצבו כחדרים בבית מלון. בכל חדר מיטה נוספת, וחדר צמוד למשפחה שתלווה את החטוף מההתחלה כדי לספק תמיכה רגשית חיונית. לצד בדיקות רפואיות רבות החטופים עוברים בדיקות פסיכולוגיות ראשונות שמטרתן לאתר את הצרכים הדחופים וארוכי הטווח שלהם.
השלב הראשון בטיפול הרגשי והנפשי יתבצע כאמור לאחר הטיפול הרפואי והוא מתמקד בהקשבה, בהחזרה הדרגתית של שליטה בחייהם והשלמת המידע שיבקשו בהדרגתיות, כך שלא תהיה הצפה של גירויים פיזיים או נפשיים. בתוך כך תתורגל החזרת השליטה על חייהם לאט לאט, כך למשל תתאפשר בחירה בין מים או קולה, או בחירה שלהם האם ירצו להתקלח כעת או אחר כך. מתן אפשרויות קטנות כאלה של בחירה, תשיב להם את התחושה שיש להם שוב שליטה על חייהם.
בהתחלה צפוי קושי רב מול כל גירוי, מול אור חזק, מול מגע, מול קולות חזקים, מול אנשים שמדברים בערבית. המטפלים מבינים את הרגישות התחושתית ולכן ישאלו: "האם זה בסדר שניגע בך", "האם זה בסדר שנחבק", "האם זה בסדר שנשב לצידך". המטפלים הונחו להיות כמה שיותר בקשב לצרכים, מבלי להציף את החושים. רק בהמשך, לאחר שהגוף יתאושש, אפשר יהיה להתחיל בתהליכי עיבוד פסיכולוגי של החוויה הטראומתית.
הטיפול ארוך הטווח מתמקד בעיבוד החוויה בשבי והתמודדות עם תחושות האשמה, הפחד והכעס. מטפלים מנוסים משתמשים בטכניקות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול באמצעות עיבוד מחדש והקהיה שיטתית (EMDR) כדי לעבד זיכרונות טראומטיים בצורה מבוקרת. בנוסף, משולבים אלמנטים של טיפול באמנות ובתנועה כדי לאפשר ביטוי רגשי נוסף.
תהליך החזרה לשגרה מהווה אתגר משמעותי לחטופים. הם נדרשים להתמודד עם שינויים שהתרחשו בחייהם בזמן שהותם בשבי. חלקם חווים קושי להשתלב מחדש בקהילה או במשפחה, במיוחד בשל הפערים בתחושות הזמן והמציאות. הטיפול מספק כלים לחיזוק תחושת הערך העצמי ומאפשר חזרה לשגרת חיים בריאה ומאוזנת.
סביבת הטיפול עוצבה בקפידה כדי להשרות תחושת ביטחון ונוחות. חדרי הטיפול כוללים אלמנטים עיצוביים שמטרתם להקל על המטופלים להיפתח רגשית. המשפחה נמצאת לצידם בכל שלבי הטיפול, מה שמגביר את תחושת הביטחון ומאפשר תהליך משותף של עיבוד ושיקום.
הטראומה של השבי יוצרת תחושות מורכבות, הכוללות לעיתים בלבול כלפי השובים. המטפלים עובדים עם המטופלים כדי לעבד תחושות אמביוולנטיות אלו ולהבין שהן חלק טבעי של החוויה הטראומטית. התהליך דורש הבנה מעמיקה וניסיון בעבודה עם טראומה מורכבת. המטפלים מלווים את המטופלים גם בהתמודדות עם תחושות אובדן ואשמת הניצול, נושאים מרכזיים בטיפול זה.
התרעות פיקוד העורף