בשעה 14:45 זה קרה: מסוק היסעור של חיל האוויר נחת במרכז הרפואי בילינסון, וארבע התצפיתניות החטופות - דניאלה גלבוע, לירי אלבג, נעמה לוי וקרינה ארייב, הועברו לאגף השבים בבניין בית החולים לילדים שניידר, כשהן מלוות בהוריהן. על פי אינדיקציות ראשוניות נראה כי מצבן הרפואי תקין.
אל הרחובות הסמוכים נהרו אלפי תושבים שהריעו לחטופות. לירי אלבג נראתה דרך חלון המסוק כשהיא מסמלת צורת לב. החטופות כולן נופפו לשלום לכל המריעים שסביב, שהצטרפו בשירת ההמנון התקווה.
הארבע צפויות להישאר באשפוז כשבוע לפחות, ולאחר בדיקות רפואיות נרחבות שיתבצעו בהמשך, לאחר שיתאוששו ויתרגלו לסביבת החופש, יתחיל המסע לריפוי הנפש.
ד"ר הגר מזרחי, מומחית לכירורגיה וראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות אמרה: "לפני כחצי שעה הגיעו לבית החולים לירי אלבג, דניאלה גלבוע, נעמה לוי וקרינה ארייב. כולנו חיכינו לבואן, נרגשים ומאושרים שזכינו לראותן שבות הביתה. ההיערכות לקבלתן ולקבלת כלל השבים כללה יצירה ובניה של מעטפת רפואית ונפשית נרחבת, מקצועית, רגישה, התכנון המוקפד של הקליטה והטיפול בבתי החולים והטיפול ההמשכי בקהילה גובשו לאורך השנה האחרונה תוך הפקת לקחים מהאירועים הקודמים.
"אנו פוגשים היום את לירי, דניאלה, נעמה וקרינה 477 ימים בשבי החמאס. זוהי מציאות בלתי נתפסת. אנחנו, הגורמים הרפואיים במערכת הבריאות, ערוכים בהתאם לטפל בכל מצב רפואי לו נידרש. במסגרת ההכנות, ששת בתי חולים נערכו לקליטת השבות והשבים בתקופה הקרובה".
ד"ר לנה קורן פלדמן, מנהלת בית החולים בילינסון, אמרה: "זה רגע שכל עם ישראל ייחל וציפה לו זמן רב. לאחר הערכה ראשונית אני שמחה לעדכן שמצבן הרפואי יציב, ואנחנו כאן כדי להעניק להם את כל הטיפול הנפשי והרפואי שהן זקוקות לו. ההתרגשות בשיאה. נדהמתי מתעצומות הנפש שלהן. אלה נשים חזקות, ששרדו באומץ רב ימים ארוכים מאוד של תופת, והאור בעיניהן לא כבה.
"הן כאן, הן איתנו, הן חזקות, הן מופלאות. כצפוי משהות ממושכת בשבי בתנאים קשים, זה ניכר. הצוות המקצועי שהתכונן חודשים ארוכים לרגע הזה מלווה וימשיך ללוות אותן בתקופה הקרובה בהערכה רפואית ואישית מקיפה. זו זכות עצומה עבורנו לפגוש את ארבע הנשים המופלאות ולהיות חלק מתהליך הריפוי והשיקום שלהן, שהוא השיקום של העם כולו".
לסיכום, הוסיפה: "המפגש המרגש עם המשפחות היה קשה לתאר במילים. דמעות של אושר שממלא את הלב. אנחנו מתחייבים בלב שלם להמשיך ולעשות הכל במסירות אין קץ כדי לדאוג לבריאותן הפיזית והנפשי וללוות אותן באהבה, בעדינות בדרכן חזרה למשפחותיהן ולחברה הישראלית. ולצד ההתרגשות והשמחה, לבנו עם המשפחות שעדיין ממתינות ליקיריהן. משימתנו תבוא לסיומה רק לאחר שכולם ישובו הביתה. ושבו בנות לגבולן".