השחקנית והדוגמנית עדי הימלבלוי שיתפה אתמול תמונה מדאיגה של פניה כשהן נפוחות, פצועות וחבולות, וחשפה כי הסיבה להיעלמותה בשבוע האחרון היא מחלת שלבקת חוגרת. הימלבלוי, שנדבקה במחלה לפני כשבוע, סיפרה על הכאב החריף שהתלווה למחלה ועל ההשפעה המשמעותית שהייתה לה על חייה המקצועיים.
"אני יודעת שכולכם מכירים את הפרסומת לחיסון של שלבקת חוגרת, אבל למה לא אמרתם שזה יכול לקרות גם לצעירים?!" כתבה הימלבלוי בסטורי. "זה מתפרץ בפנים וזה כואב בצורה משוגעת". היא הוסיפה כי נאלצה לבטל את כל ימי הצילום וההצגות שתוכננו לה בשבוע וחצי האחרונים וקראה לעוקביה "ללכת להתחסן". עם זאת, מה שהימלבלוי כנראה לא ידעה הוא שהחיסון נגד שלבקת חוגרת אינו מיועד לצעירים אלא רשומה רק לבני 50 ומעלה, שכן המחלה שכיחה בעיקר בגילאים אלו ועלולה להיות חמורה יותר אצלם.
שלבקת חוגרת (Herpes Zoster) היא מחלה נגיפית הנגרמת על ידי נגיף הווריצלה-זוסטר (Varicella Zoster Virus) – אותו נגיף שגורם לאבעבועות רוח. כאשר אדם נדבק באבעבועות רוח (בדרך כלל בילדות), הנגיף נשאר רדום בגוף למשך שנים, חבוי בתאי עצב בגב או בפנים. אצל חלק מהאנשים, הנגיף מתעורר מחדש בשלב מאוחר יותר בחיים, בדרך כלל כאשר מערכת החיסון נחלשת – וגורם להתפרצות שלבקת חוגרת.
המחלה שכיחה בעיקר אצל בני 50 ומעלה, אך יכולה להופיע גם בגילאים צעירים יותר, כמו במקרה של הימלבלוי. מצבי לחץ נפשי, מחלות כרוניות, טיפולים מדכאי חיסון ומערכת חיסונית מוחלשת הם גורמים מרכזיים שיכולים לעורר את המחלה.
מתחיל בתחושת עקצוץ – ומגיע לכאב בלתי נסבל
שלבקת חוגרת מתחילה לעיתים קרובות בתחושת צריבה, עקצוץ או גרד באזור מסוים בעור, לרוב בצד אחד של הגוף. בתוך ימים ספורים, מתפתחת פריחה מלווה בשלפוחיות כואבות. במקרה של הימלבלוי, הפריחה הופיעה דווקא בפנים – אזור שבו היא עלולה להיות כואבת במיוחד ואף מסוכנת יותר אם מערבת את העיניים.
התסמינים השכיחים של שלבקת חוגרת כוללים:
כאב חזק, צריבה או תחושת דקירות באזור הפגוע
שלפוחיות מלאות בנוזל שמתפתחות מעל העור
רגישות מוגברת בעור
חום, כאבי ראש ותחושת תשישות
סיבוכים אפשריים כמו כאב כרוני (נוירלגיה פוסט-הרפטית), פגיעה עצבית או נזק לעין אם המחלה מתפרצת קרוב לעין
איך מאבחנים את המחלה?
האבחנה של שלבקת חוגרת נעשית בעיקר על פי המאפיינים הקליניים – כלומר, הופעת פריחה אופיינית לאורך מסלול של עצב, בצד אחד של הגוף. רופאים יכולים לזהות את המחלה על פי המיקום של השלפוחיות, סוג הכאב והיסטוריה רפואית של המטופל. במקרים מסוימים, כאשר יש ספק, ניתן לבצע בדיקות מעבדה לגילוי הנגיף בנוזל השלפוחיות.
הטיפול במחלה כולל תרופות אנטי-ויראליות, כמו אציקלוביר, ולציקלוביר או פמציקלוביר, אשר יכולות לקצר את משך המחלה ולהפחית את חומרת התסמינים. עם זאת, כדי שהתרופות יהיו יעילות, יש להתחיל בהן מוקדם ככל האפשר – רצוי בתוך 72 שעות מהופעת הפריחה. בנוסף, ניתן לטפל בכאב בעזרת משככי כאבים (כמו איבופרופן או אקמול) ולעיתים אף בטיפול מקומי באמצעות משחות מרגיעות.
במקרים חמורים, כאשר הכאב חזק במיוחד או כאשר המחלה מערבת את העין, הרופא עשוי לרשום טיפול סטרואידי או משככי כאבים חזקים יותר.
כיום קיים חיסון יעיל נגד שלבקת חוגרת, אך הוא מיועד בעיקר לבני 50 ומעלה. החיסון נקרא שינגריקס (Shingrix) והוא נחשב ליעיל במיוחד במניעת המחלה ובמניעת הסיבוכים שלה, כמו כאב עצבי כרוני. החיסון ניתן בשתי מנות בהפרש של חודשיים עד חצי שנה זו מזו. עם זאת, החיסון לא ניתן לאנשים צעירים, שכן הסיכון שלהם לפתח מחלה קשה או סיבוכים נמוך יחסית. מקרים כמו של עדי הימלבלוי – התפרצות המחלה בגיל צעיר יחסית – נדירים יותר, ולכן החיסון אינו מומלץ לכלל האוכלוסייה.
כאמור שלבקת חוגרת היא מחלה כואבת שעלולה לפגוע משמעותית באיכות החיים, כמו שחוותה על בשרה עדי הימלבלוי. למרות שהיא נתפסת כמחלה של מבוגרים, היא יכולה להופיע גם בגילאים צעירים יותר, בעיקר במצבי סטרס או חולשה חיסונית. עם זאת, החיסון הקיים מיועד רק לבני 50 ומעלה, שכן הסיכון למחלה קשה בגיל צעיר הוא נמוך יחסית.
אם המחלה מופיעה, טיפול מהיר בתרופות אנטי-ויראליות יכול להפחית את חומרתה ולמנוע סיבוכים. ההמלצה הברורה היא לשמור על אורח חיים בריא ולחזק את מערכת החיסון, וכמובן – למי שנמצא בגיל המתאים, החיסון יכול להוות אמצעי הגנה חשוב נגד המחלה הלא נעימה הזו.