גדג' אינו לבד. הפרעה דו־קוטבית עם רכיב פסיכוטי, הנחשבת לאחת ההפרעות הקשות באבחון ובטיפול, פוגעת באחוזים לא מבוטלים באוכלוסייה – ולעיתים נותרת חבויה במשך שנים. רבים מהלוקים בה מתביישים, מדחיקים, או לא מבינים שמדובר במחלה של ממש, הניתנת לטיפול אך מחייבת מעקב צמוד, איזון תרופתי, ולעיתים אשפוזים חוזרים.
הפרעה דו־קוטבית (Bipolar Disorder) היא הפרעה נפשית המתאפיינת בשינויים קיצוניים במצבי הרוח: בין תקופות של דיכאון קשה, ובין אפיזודות של מאניה – מצב של עוררות גבוהה, אופטימיות מופרזת, פעלתנות יתר, ולעיתים מחשבות שווא או אשליות.
מדובר בהחמרה של ההפרעה, שנחשבת למסוכנת יותר, ועלולה להוביל להתנהגויות קיצוניות, פגיעה עצמית או באחרים, ולעיתים אף לאשפוזים בכפייה.
לפי ההערכות, ההפרעה הדו-קוטבית פוגעת בכ-1 עד 2 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. היא מתחילה לרוב בגיל ההתבגרות המאוחר או בשנות ה-20 לחיים, אך לעיתים פורצת גם מאוחר יותר.
במקרים של אפיזודה פסיכוטית, מופיעות גם הזיות או מחשבות שווא, כמו תחושת רדיפה, שכנוע שהאדם הוא שליח אלוהי, או תחושה שהעולם נבנה סביבו.
הדיכאון, לעומת זאת, מביא עמו עצבות עמוקה, חוסר אנרגיה, ירידה בריכוז, קשיי שינה, חוסר תיאבון או עודף אכילה, ולעיתים מחשבות אובדניות.
גדג' מציין כי עישן מריחואנה בתקופות שונות במהלך המחלה – דבר שלדבריו תרם להחמרת התסמינים הפסיכוטיים.
הקשר בין קנאביס ופסיכוזות מוכר היטב בספרות הרפואית. מחקרים מצאו כי שימוש קבוע או אינטנסיבי במריחואנה – במיוחד בקרב אנשים בעלי נטייה גנטית או רקע של הפרעות נפשיות – עלול להעלות את הסיכון להתפרצות של התקף פסיכוטי.
ברמות גבוהות של THC, המרכיב הפסיכואקטיבי בצמח, קיים סיכוי ממשי לערבוב בין מציאות לדמיון, תחושת ניתוק, פחדים לא רציונליים ואף הזיות שמיעה וראייה. אצל אנשים עם הפרעה דו־קוטבית, הקנאביס עלול להוות טריגר משמעותי להתלקחות המחלה, בעיקר למעבר ממאניה לאפיזודה פסיכוטית.
הטיפול בהפרעה דו־קוטבית תלוי בעוצמת התסמינים ובשאלה אם קיימת פסיכוזה. בדרך כלל משולבים תרופות מייצבות מצב רוח (כמו ליתיום, ולפרואט או למוטריג'ין), תרופות אנטי־פסיכוטיות במצבים של פסיכוזה, ולעיתים גם נוגדי דיכאון – אם כי בזהירות, מאחר שהם עלולים לגרום למעבר מהיר למאניה.
הטיפול כולל גם פסיכותרפיה, הדרכה למשפחה, ותמיכה שיקומית שכוללת סיוע בהשתלבות בחברה, עבודה ולימודים. במקרים חמורים, כמו אצל נדב גדג', דרושים אשפוזים לעיתים חוזרות – חלקם אף בכפייה – כדי להגן על המטופל ועל סביבתו.
גדג' פרץ לתודעה בישראל ובעולם בשנת 2015 כאשר נבחר לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון עם הלהיט הקצבי "Golden Boy". זה היה השיר הראשון בתולדות ישראל באירוויזיון שבוצע כולו באנגלית, והוא הגיע למקום התשיעי המכובד.
מאז שינה את סגנונו המוזיקלי ועבר ל-R&B בעברית. הוא פרסם מספר סינגלים, אך נעלם מהזירה הציבורית – מה שהתברר כתקופה קשה של אשפוזים ומאבקים נפשיים. חשיפתו בעמוד האינסטגרם עוררה תגובות חמות מצד קהל מעריצים, קולגות ואנשי מקצוע – שהחמיאו לו על האומץ והכנות.
במסר שכתב, נראה כי גדג' מנסה להפוך את הכאב ליצירה: "משוגע" – שירו החדש – הוא לא רק שיר, אלא הצהרה. ניסיון לספר לעולם על השנים שבהן נאבק בגוף ובנפש, ועל התקווה שעולה מתוך השבר. סיפורו משקף את המציאות של אלפי צעירים בישראל המתמודדים עם מחלות נפשיות – לעיתים לבד, לעיתים בשתיקה. העלאת המודעות למאניה דפרסיה עם מרכיב פסיכוטי יכולה להציל חיים – אם רק נדע לזהות את התסמינים, להבין את הסיכונים, ולפנות לטיפול בזמן.
התרעות פיקוד העורף