המכה של החג: איך להיפטר מיד מהנפיחות והגזים של פסח

זה קורה כל שנה מחדש, הרגע הזה שבו חג החירות הופך לחג של בטן נפוחה, גזים שלא מרפים ותחושת כובד שלרוב מלווה גם בעצירות. תופעות אלה אינן מקריות. הן נובעות ישירות מהרכב התפריט של חג הפסח, ובעיקר – מהמצה, אבל לא רק. לגזים יש סיבות רבות, ולמרות התסכול – יש דרך לטפל בהן ולמנוע את הצטברות הגזים – ופליטתם המביכה לחלל האוויר.

אדם ממוצע מייצר בין חצי ליטר לליטר וחצי של גזים ביום, הנפלטים לרוב דרך פי הטבעת. הגזים נוצרים בכמה דרכים: חלקם נבלעים יחד עם האוויר במהלך אכילה, דיבור או לעיסת מסטיק, אך רובם נוצרים בשל פירוק לא מלא של פחמימות במעי הגס. כאשר סוכרים ועמילנים שאינם מתעכלים במלואם במעי הדק מגיעים אל המעי הגס, החיידקים שם מפרקים אותם בתהליך תסיסה. תהליך זה מייצר תוצרי לוואי גזיים, בהם מימן, פחמן דו־חמצני, ולעיתים מתאן. הגזים נאגרים במעי ומובילים לתחושת נפיחות, לחץ ולעיתים אף כאב. לעיתים הגזים נספגים חזרה למחזור הדם ונפלטים מהריאות דרך נשיפה, אך רובם נפלטים דרך פי הטבעת.

הריח הלא נעים של גזים נובע בעיקר מנוכחות תרכובות גופרית, שהן תוצר של פירוק חלבונים על ידי חיידקים אנאירוביים במעי הגס. בין התרכובות האחראיות לריח נמצאים גזים כמו הידרוגן סולפיד (H₂S) מתיל מרקפטן ודימתיל סולפיד. גם פירוק של חומצות אמינו שמקורן בבשר, ביצים ומוצרי חלב עלול ליצור גזים מסריחים במיוחד. הרכב הגז משתנה בין אדם לאדם, ותלוי בתזונה, בהרכב חיידקי המעי ובקצב התסיסה של הפחמימות. מחקר שפורסם ב־Gut Microbes  מצא כי אנשים עם פלורת מעיים עשירה יותר בחיידקים מייצרי גופרית סבלו באופן מובהק מגזים בעלי ריח חזק יותר. זו גם אחת הסיבות לכך שתוספים פרוביוטיים עשויים לסייע לא רק בכמות אלא גם באיכות הריח של הגזים.

המצה, סמל מובהק של הפסח, היא מאפה דחוס, דל בלחות וסיבים, עתיר בעמילנים שקשה לעכל. היא נוטה להיאגר במעי, להאט את תנועתיות מערכת העיכול ולגרום לעצירות. בעצירות זו נוצרים תהליכים של פירוק שאריות צואה על ידי חיידקים, שבתורם מייצרים גזים כמו מימן, מתאן וגופרית – כולם אחראים לאותה תחושת נפיחות בלתי נסבלת ולריחות הלא נעימים. מחקר שפורסם בכתב העת Gastroenterology  הסביר כי בזמן עצירות, חלה עלייה בהצטברות חיידקים מפרקי סיבים שמגבירים את תסיסת המזון במעי – מה שמוביל לנפיחות וכאבי בטן.

אך לא רק המצה אשמה. לחג מצטרפות גם מנהגים כמו שתיית משקאות מוגזים, לעיסת מסטיקים – ולעיתים קרובות, שילוב של שניהם. מסטיקים, בעיקר אלו המכילים תחליפי סוכר כמו סורביטול וקסיליטול, גורמים לבליעת אוויר תוך כדי לעיסה, ומייצרים גזים גם בעצמם. מחקר שנערך באוניברסיטת מונאש באוסטרליה מצא כי סורביטול בכמות של 5 גרם ליום בלבד עשוי לגרום לשלשול, גזים וכאבי בטן אצל אנשים רגישים.

גם שתיית משקאות תוססים, כולל סודה, קולה או יין מבעבע, מכניסה פחמן דו חמצני אל מערכת העיכול. גז זה משתחרר בבטן, מתנפח ויוצר תחושת מלאות. תוסיפו לכך את הארוחות המרובות, הארוכות והכבדות של החג – וקיבלתם מתכון בטוח לתחושת גודש תמידית.

עוד גורם מובהק הוא אכילה חפוזה. כאשר אוכלים מהר, שואפים כמויות גדולות של אוויר עם כל ביס. המזון מגיע לקיבה כשהוא לא לעוס היטב, מה שמחייב את הקיבה לעבוד קשה יותר על הפירוק ומגביר את ייצור החומצה והגזים. כתב העת  The American Journal of Gastroenterology פרסם מחקר שבו הודגם כי קצב האכילה משפיע ישירות על נפח האוויר בקיבה וכמות הגזים הנפלטים.

גם הלחץ שמאפיין את החג – עם בישולים, אורחים, ילדים בחופש והתארגנות אינטנסיבית – משפיע. חרדה ומתח מפעילים את מערכת העצבים הסימפתטית, שמדכאת את פעילות מערכת העיכול, מגבירה תנועתיות בלתי סדירה וגורמת לתחושת נפיחות. זהו מעגל קסמים שבו החרדה מגבירה את תסמיני מערכת העיכול, והתסמינים הללו מגבירים מצידם את תחושת המצוקה. טיפול פשוט כמו פעילות גופנית קלה או נשימות עמוקות יכול לסייע בהפחתת תחושת הנפיחות.

ומה עם חיידקי המעיים? מדובר בשחקנים מרכזיים. חוסר איזון בפלורת המעי – כלומר התרבות חיידקים מזיקים או חוסר בחיידקים מועילים – גורם לתהליך עיכול לא תקין של סוכרים ועמילנים. אלה בתורם מתפרקים בצורה לא מלאה, ומתסיסים במעי תוך יצירת גזים. כתבי עת רפואיים מובילים כמו Nature Microbiology  הדגישו בשנים האחרונות את הקשר בין תסמונת המעי הרגיז לבין פלורת מעיים לא מאוזנת, הכוללת בין היתר ייצור מוגבר של מימן ומתאן.

אז מה עושים? ראשית, להקל על העצירות. שתייה מרובה של מים, תזונה עתירת סיבים במידה (כמו ירקות מבושלים, שזיפים, פירות הדר ותה צמחים), פעילות גופנית מתונה ונסיונות להתרוקנות קבועה – כל אלה מסייעים למערכת העיכול להתניע מחדש. חשוב לצרוך סיבים בהדרגה, שכן תוספת חדה מדי עלולה דווקא להחמיר את הגזים. בתוך כך, כדאי לבדוק רגישות אישית למזונות כמו קטניות, מוצרי חלב, בצל, שום, כרוב ופרוביוטיקה – שיכולים לגרום לנפיחות אצל חלק מהאנשים.

אפשר להיעזר גם בתוספים פרוביוטיים שמאזנים את אוכלוסיית חיידקי המעי – ובתוך כך להפחית ייצור גזים. מחקרים שפורסמו בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology  מצאו כי פרוביוטיקה מהזן Bifidobacterium infantis  יעילה בהפחתת נפיחות בקרב חולים עם תסמונת המעי הרגיז. ישנם גם תכשירים לספיגת גזים כמו סימתיקון, אך הם עובדים רק במקרים מסוימים.

אם תחושת הנפיחות מלווה בכאב חד, ירידה במשקל, שלשולים או דם בצואה – יש להיבדק על ידי גסטרואנטרולוג, שכן ייתכן שמדובר בבעיה חמורה יותר כמו צליאק או מחלת מעי דלקתית. עד אז, הדרך הנכונה לעבור את פסח בלי בטן מתפוצצת היא להקפיד על מספר כללים:

1. אם אתם סובלים מעצירות או נפיחות, השתדלו להפחית באכילת מצה או מוצרים עם קמח מצה.
2. הקפידו על שתיה מרובה של מים.
3. בזמן אכילה הקפידו להפחית את בליעת האוויר.
4. בצעו פעילות גופנית יומית, גם אם רק הליכה קלה.
5. במקרה של עצירות, היוועצו ברופא, תוכלו להסתייע באבקת פגלקס או נורמלקס באופן יומי עד שהיציאות הופכות לנוזליות, ואז הפחיתו בכמות היומית בחצי בהדרגה על פי ההוראות שבעלון המצורף. תוכלו להסתייע בתכשירים נוספים ברשתות הפארם, אך לא באופן כרוני כיוון שהן עלולות לגרום להתרגלות של המעיים.
6. תוכלו להסתייע גם בתכשירים סופחי גזים, אך יעילותם מוגבלת.
7.  במקרים שהתופעה נמשכת זמן רב של מעל 6 שבועות, עשוי הרופא להפנות אתכם לבדיקות צואה לאיתור נוכחות פרזיטים וטפילים כמו ג'יארדיה, העלולים לגרום לתסמינים כמו גזים, שלשול או תחושת אי נוחות בבטן, לבדיקת חיידקי מעי כמו סלמונלה שיגלה או קמפילובקטר. 
8. בדיקות נוספות שאתם עשויים להישלח אליהן כחלק מהבירור עשויות לכלול אנטיגן לצליאק – בדיקת דם עקב רגישות לגלוטן שעלולה להתבטא בין היתר בגזים מרובים, בדיקת האנזים אלסטאז בצואה שעשויה לאתר תת תפקוד של הלבלב הגורם לעיכול לא תקין של שומנים ולתסמיני שלשולים גזים וריח רע, ולבדיקת קלפרוטקטין בצואה – חלבון המעיד על מחלת מעי דלקתית כמו קרוהן וקוליטיס, שמלבד שלשולים וכאבי בטן עלולות לגרום גם לנפיחות כרונית. 
9. בדיקה נוספת שאינה קיימת בקופות החולים היא בדיקת נשיפה למימן ומתאן, כשקיים חשד למצב הקרוי SIBO – שגשוג חיידקים במעי הדק הגורם לגזים חריגים ונפיחות אחרי ארוחות. הנבדק שותה סוכר, למשל לקטולוז או גלוקוז, והמערכת מנטרת את רמות הגזים בנשימה, תוצר ישיר של פעילות חיידקית חריגה במעי.