אני בן 27, עובד בחברת משלוחים. בבקרים אני מרגיש בסדר, אבל אחרי ארבע שעות בעבודה אני מרגיש עייף וחלש. מה אני יכול לעשות כדי להרגיש טוב יותר? והאם יש קשר לעובדה שיש לי עודף משקל של 40 קילו?
"אתה מתאר מצב של עודף משקל משמעותי. זאת אומרת שאתה כאילו מסתובב יום־יום עם שתי מזוודות של 20 קילו כל אחת, וזה מתיש. חשוב לרדת במשקל, קודם כל לטובת הבריאות שלך. בנוסף, אני מציע שתפנה לרופא המשפחה ותבקש לעבור בדיקות דם מקיפות. ייתכן שיש לך אנמיה והיא זו שגורמת לתחושת החולשה. זה שיש לך עודף משקל עדיין לא אומר שאין לך בעיות אחרות. עוד נושא שחשוב להתייחס אליו הוא מצב של דום נשימה בשינה – אני ממליץ שתפנה לרופא משפחה ותבקש הפניה למרפאת שינה. שם ייתנו לך שעון אקטיגרף לענוד על היד, ויבדקו את הנתונים בהתאם. אם יאשרו את קיום הבעיה תוכל לטפל בה באמצעות מכשיר סיפאפ”.
לפני כשנתיים התחלתי להשתמש בזריקות אוזמפיק, וירדתי כ־25 קילו. בחצי השנה האחרונה התחלתי לסבול מכאבים חזקים בידיים. לצערי, כל פעולה, אפילו הקטנה ביותר, שלא מצריכה מאמץ, גורמת לכאבים חזקים. זה מגיע למצב שאפילו לחגור חגורת בטיחות קשה לי, ולהרים את הקומקום כדי להכין קפה כואב לי. אני בן 52, ומודאג מאוד מהמצב. כשזה משולב בחולשה ובעייפות גדולה, זה בכלל מטריד אותי. לפני השימוש באוזמפיק הייתי משתמש במכשיר סיפאפ לפני השינה, אבל הפסקתי בשל הירידה במשקל. מה דעתך?
“אוזמפיק יכולה לגרום למגוון תופעות לוואי, כשלשולים, כאבי בטן, בחילות, עצירות ועייפות. נדיר מאוד שאוזמפיק גורמת לכאבי שרירים, וגם אם כן, זה קורה בתחילת הטיפול. בחודש הראשון. מצד שני, כשיש ירידה מהירה במשקל, או כשהתזונה גרועה וחסרים לך חלבון או אלקטרוליטים – עשויים להיגרם כאבים בשרירים. שים לב, כשיורדים במשקל בהתחלה מאבדים שומן, ואחר כך מאבדים שרירים. האם אתה אוכל מסודר? מקפיד לאכול מנת חלבון בכל ארוחה? נוטל בצורה קבועה ויטמינים ומגנזיום? אם אתה סובל מכאבים כה חזקים, הייתי ממליץ לפנות לנוירולוג. יש נוירולוגים שעוסקים בכל מה שקשור לעצב שריר. בו זמנית, הייתי ממליץ לך לחזור להשתמש במכשיר הסיפאפ ולראות איך אתה מגיב אליו. מאוד יכול להיות שאחרי שבוע של שימוש בו אתה תרגיש הרבה פחות עייפות”.
נכדי בן ה־7 מתמודד כבר כמה שנים עם גמגום, טיקים קטנים בפה ומצמוצים. בשנה האחרונה הוא עבר טיפול רגשי אינטנסיבי וטיפול אצל קלינאית תקשורת. שמנו לב שהייתה רגיעה, אבל בשבועות האחרונים הגמגום חזר, והוא כמעט לא מדבר. לא היה שום סטרס חדש, ואנחנו מאוד מודאגים. מה אפשר לעשות כדי להטיב עימו?
“אנחנו, המבוגרים, חושבים לעצמנו ‘איזה סטרס כבר יש לילדים?’, אבל העולם של הילדים הרבה יותר קשה ומאתגר מהעולם שלנו. אנחנו בעלי ניסיון ואמצעי התגוננות. ילדים בגילו הם אפרוחים קטנים שקשה להם להתמודד עם העולם האכזר ועם הילדים האכזריים שהם פוגשים בדרך. אני חושב שאתם צריכים להמשיך בטיפול הרגשי ובטיפול של קלינאית התקשורת. אם אתם שומעים שהוא מגמגם, אל תעזרו לו, ואל תנסו לתקן אותו. אני חושב שהכי טוב שתיתנו לו את הזמן שלו. בלי קשר, תנו לו את תשומת הלב הנדרשת, וזכרו שהוא לא מדבר כי כנראה כל ההתמודדות פשוט לא נעימה לו. מה גם שיכול להיות שצוחקים עליו בבית הספר, והוא חושש. בשורה התחתונה, תמשיכו לשדר לו ביטחון, והשילוב בין היחס בבית לטיפול הרגשי והעבודה עם קלינאית התקשורת יעזור לו להתמודד עם הסיטואציה”.
עריכה: עדן בן ארי