במסמך מתוארת הפגיעה הפיזית הישירה כאיום מיידי על חיי החטופים בעקבות תקיפות אוויריות, בנוסף למצבם הנפשי המעורער של השובים, אשר מהווה גורם סיכון מיידי לחיי החטופים. על פי עדויות של שורדי שבי, ככל שהלחימה מתקרבת לאזורים שבהם מוחזקים החטופים, גוברת תחושת האיום מצד השובים ומתגברות תגובות אימפולסיביות ובלתי רציונליות מצידם.
בנוסף, נייר העמדה מתריע מפני אובדן של החטופים החללים והחשש שיהפכו לנעדרים, בשל קשיי איתור וזיהוי, קריסת מנהרות, שינויי תוואי הקרקע, התפוררות שרשרת הפיקוד והיעדר מידע מודיעיני עדכני.
על פי נייר העמדה, עדויות שורדים, תיעודים שפורסמו ותיאורים של קרובי משפחה מדגישים את עומק המשבר המנטלי, את הפחד מהפצצות, ואת השפעתו על יכולת ההישרדות בזמן אמת. כמו כל שלב נוסף בהרחבת הפעולה הצבאית, גובר הסיכון לחייהם של החטופים החיים.
תחקיר שפורסם ב-New York Times במרץ 2025 מצא כי לפחות 41 חטופים נהרגו במהלך השבי – חלקם נורו על ידי שוביהם לאחר שזוהתה תזוזה של צה"ל בקרבת מקום, ואחרים נהרגו בעקבות תקיפות אוויריות ישראליות, לפעמים באתרים שבהם לא הייתה גם התרעה מודיעינית מוקדמת. במרבית המקרים לא ניתן היה לקבוע את סיבת המוות המדויקת, אך הדפוס המצטבר שהוצג מצביע על קשר אפשרי בין החרפת הלחימה לבין עלייה בסיכון לחיי החטופים.
במסמך נכתב עוד כי החטופים מצויים בסכנת חיים הן בשל פגיעה ישירה – למשל קריסת מבנים, חדירת גזים רעילים, או פציעות – והן בשל תגובות של שוביהם במצבי לחץ: החמרת התנאים הפיזיים, הגברת האלימות כלפיהם וצמצום באספקת המזון - המחסור ההומניטרי בעזה משפיע גם על החטופים, שאינם מקבלים מזון סדיר, סובלים מירידה חריפה במשקל ומחלות.
עדויות מתארות החמרה חדה ביחס לחטופים עם תחילת תקיפות: כבילה ממושכת, מכות, היעדר מוחלט של טיפול בפציעות ואף הוצאה להורג. ככל שמידרדרים התנאים ברצועה, כך מתמעטים סיכוייהם לשרוד.
מטה החטופים ציין עוד כי שורדים מהשבי תיארו כיצד שוביהם נקטו לעיתים אמצעים קיצוניים כמו הבערת ניירות או פיזור עשן במנהרות כדי לדלדל את רמות החמצן ולהביא לחנק, הצבת מטענים, או החמרה פתאומית ביחס לחטופים. בתקופות של הסלמה תוארה עלייה בהתנהגויות בלתי רציונליות, שכללו ענישה קבוצתית, השפלות ואלימות פיזית.
באירועים נוספים תוארו תגובות קשות מצד השובים לאחר הפצצות, הכוללות הכאה, קשירה מיידית או איומים מפורשים. אחת העדויות מתארת כיצד שובי חמאס נכנסו בבהלה עם תחילת תקיפה, כבלו את החטופים במהירות ואיימו: "אם צה"ל יתקרב אתם לא תצאו מכאן חיים". עדות אחרת מספרת על חטופים שהוכו קשות לאחר תקיפה, כ"עונש" על כך שצה"ל מחפש אותם. כל אלו – פירוק שליטה, שחיקה ועייפות ישירה – עלולים להוביל להתפרצויות בלתי נשלטות, ולפגיעה בחטופים.
החרפת המחסור ההומניטרי ברצועת עזה, בייחוד בתחום המזון, המים, הדלק והתרופות – מגבירה עוד יותר את הסכנה. בשלב מוקדם יותר ניתנה לחטופים אספקת מזון מסוימת, אך ככל שהמשאבים באזור הידלדלו, כך פחתה גם היכולת להזין ולטפל בהם. כיום, הם סובלים מירידה חריפה במשקל, אובדן מסת שריר, ותפקוד לקוי של מערכות חיוניות. תזונה לקויה מחלישה את המערכת החיסונית ומפחיתה את כושר ההתמודדות עם מחלות, פציעות וזיהומים.
החמרת התנאים ברצועה אינה פוסחת על החטופים: כל שינוי סביבתי – קריסת מבנים, שהייה ממושכת בתת הקרקע או החלפות מקום תכופות עלול להוביל להחמרה במים ובמזון, ולסכנה בריאותית מיידית ואף למוות. מדובר בסכנה מערכתית, מתמשכת ומתעצמת, שאינה נובעת מהתערבות ישירה, אלא מהתשה מצטברת בתנאים קיצוניים.
הרחבת הלחימה בעזה מלווה בהחרפה ניכרת גם במצוקה הנפשית של החטופים. ההפצצות, קולות שריקות הטילים, קריסת מבנים ותחושת האדמה הרועדת – מגבירים את תחושת הסכנה המיידית ופוגעים ביציבות הנפשית של מי שמוחזקים בתנאי שבי קשים וללא הגנה.
התרעות פיקוד העורף