הפרעת קשב וריכוז, בשמה המדעי ADHD היא אחת ההפרעות השכיחות ביותר בקרב ילדים, בני נוער וגם מבוגרים. מדובר במצב נוירו־התפתחותי כרוני שמאופיין בקשיי ריכוז, מוסחות, אימפולסיביות ולעיתים גם היפראקטיביות. האבחון נעשה לפי קריטריונים ברורים: על הסימפטומים להופיע כבר בגיל מוקדם, להפריע לתפקוד היומיומי בלפחות שני תחומי חיים (לימודים, משפחה, עבודה או חברים), ולהיות נוכחים במשך תקופה של לפחות חצי שנה. שכיחות ההפרעה מוערכת בקרב כ־5 עד 8 אחוזים מהילדים, כשחלק ניכר מהם ממשיך לחוות את ההפרעה גם בגיל הבגרות.
הטיפול המומלץ כיום לפי הקווים המנחים המקצועיים כולל בעיקר תרופות ממשפחת הסטימולנטים, כמו ריטלין, אטנט, אדרל ו־ויואנס. לצד הטיפול התרופתי, קיימת המלצה ברורה לשלב טיפול פסיכולוגי, כמו הדרכת הורים, פסיכותרפיה או התערבויות חינוכיות במסגרת בית הספר. עם זאת, ככל שעולה המודעות, כך מופיעות הצעות רבות לטיפולים אלטרנטיביים ולא תרופתיים, חלקם מוצגים כ"מהפכניים", אולם לא תמיד מגובים בראיות מדעיות איכותיות.
הטיפול ההתנהגותי נחשב למבוסס יחסית, במיוחד בקרב ילדים בגיל הרך. בגילאי 4 עד 5 שנים, ההמלצה הגורפת היא להעדיף הדרכת הורים להתמודדות עם התנהגויות הילד, ולא למהר למרשם תרופתי. בגילאים מתקדמים יותר, בעיקר מגיל 6, דווקא השילוב של טיפול תרופתי עם התנהגותי מביא לתוצאות הטובות ביותר. אף על פי שטיפול התנהגותי אינו משפר בהכרח את היכולות הקוגניטיביות, הוא מסייע לילדים לרכוש מיומנויות, לשפר את תחושת המסוגלות ולהפחית את השימוש בתרופות.
תחום נוסף שזוכה להתעניינות רבה הוא פעילות גופנית. המלצות רשמיות ממליצות לכל הילדים, ולא רק לאלו עם הפרעת קשב, על לפחות שעה של פעילות גופנית בינונית עד מאומצת ביום. מחקרים ראשוניים וסקירות מטא־אנליזה מצביעים על שיפור בתפקודים קוגניטיביים, ברווחה הנפשית ואף בהשפעה חיובית של פעילות אירובית על תגובתיות לתרופות. מדובר בהשפעה חיובית אך מתונה, ויש צורך במחקרים רחבי היקף כדי לקבוע אילו סוגי פעילות מועילים ביותר ובאיזו תדירות.
אך במקביל לטיפולים מוכחים אלו, הופיעו גם שורה של שיטות אלטרנטיביות או משלימות שמציעות "טיפול טבעי" בהפרעת קשב וריכוז, חלקן בשילוב עם רפואה מסורתית, חלקן מבוססות טכנולוגיה, ואחרות נשענות על תזונה או תוספים. חלק מהשיטות נפוצות במיוחד, והנה סקירה של הבולטות שבהן:
תוספים צמחיים כמו ג'ינסנג או גינקו בילובה: ישנה תפיסה כי תוספים אלו משפרים זרימת דם למוח ומשפרים ריכוז. אך מרבית המחקרים על השפעתם נעשו באוכלוסיות מבוגרות או לקויות, ולא בילדים עם ADHD. בנוסף, קיימת סכנה לאינטראקציות עם תרופות אחרות או להשפעות לוואי, ולעיתים הם לא מפוקחים דיים על ידי רשויות הבריאות.
גירוי עצב הטריגמינוס: טכניקה שכוללת חיבור מדבקות חשמליות למצח במטרה לעורר אזורים מסוימים במוח. מחקר קטן הראה שיפור קל אך לא מובהק. נדרש מחקר נוסף לבדיקת הבטיחות והיעילות לפני שניתן להמליץ על השיטה.
כילציה וטיפולי ניקוי רעלים: שיטות אלו שנשמעות לעיתים מיסטיות, כוללות הזרקת חומרים שנועדו "לנקות מתכות רעילות" מהגוף. מדובר בשיטה מסוכנת שעלולה לגרום לנזק רב, במיוחד אצל ילדים. היא אינה מומלצת ואף נאסרה במספר מדינות.
למרות הגיוון הרב בשיטות, רובן אינן מבוססות על מחקרים איכותיים, וחלקן אף עלולות לגרום לנזק בריאותי, רגשי או כלכלי. לעיתים, הנזק האמיתי טמון בעובדה שזמן יקר אובד בזמן שניתן היה לסייע לילד בטיפול מוכח ויעיל. עם זאת, כאשר ההורים בוחרים לנסות טיפול כזה, חשוב שהם יידעו את הרופא המטפל, יתנסו בכל שיטה בנפרד ולפרק זמן מוגדר, וימשיכו במקביל בטיפול המוכח כדי לא להחמיר את מצבו של הילד. החיפוש אחרי פתרון טבעי מובן, אך אין תחליף לשיקול דעת רפואי מבוסס ראיות.
התרעות פיקוד העורף