בחג המזוהה יותר מכל עם גבינות, עוגות גבינה ומוצרי חלב למיניהם, עולות יותר ויותר שאלות על השחקן החדש-ישן בזירת החלב: מוצרים ללא לקטוז. הם הפכו לנפוצים כמעט בכל סופרמרקט, חלקם מסומנים כחלב או יוגורט "רגיל", רק עם התוספת הקטנה "ללא לקטוז". אלא שהשאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא – האם באמת כולנו צריכים לעבור אליהם?
לקטוז הוא סוכר טבעי המצוי בחלב ובמוצריו. זהו דו-סוכר, כלומר מורכב משתי מולקולות – גלוקוז וגלקטוז – המחוברות יחד. כדי לפרק את הלקטוז במערכת העיכול, הגוף נדרש לייצר אנזים בשם לקטאז, שתפקידו לפרק את הקשר שבין שתי המולקולות ולהפוך את הסוכר לזמין לספיגה דרך דפנות המעי.
בקרב תינוקות, רמות האנזים לקטאז גבוהות במיוחד, בשל הצורך לפרק את הלקטוז הקיים בחלב אם. עם זאת, אצל רבים מהילדים והמבוגרים, עם השנים, רמות האנזים הולכות ויורדות – תהליך טבעי המכונה "אי סבילות ללקטוז" או לקטוז אינטולראנס. המשמעות: החלב לא מתפרק כראוי, מה שעלול להוביל לתסמינים מטרידים.
אי סבילות ללקטוז אינה אלרגיה. מדובר בתגובה לא תקינה של מערכת העיכול לסוכר החלב, שאינה מערבת את מערכת החיסון. לעומת זאת, אלרגיה לחלב, נדירה בהרבה, היא תגובה של מערכת החיסון לחלבון החלב, בעיקר קזאין או בטא-לקטוגלובולין, שעלולה להיות מסוכנת ואף לגרום לאנפילקסיס. לכן, חשוב מאוד להבחין בין השניים: מי שסובל מאלרגיה לחלב לא יכול לצרוך חלב בשום צורה, גם לא חלב נטול לקטוז.
רגישות ללקטוז מתבטאת בסימפטומים שמופיעים לרוב כחצי שעה עד שעתיים לאחר שתיית חלב או צריכת מוצריו, וכוללים גזים, נפיחות, שלשולים, תחושת כובד בבטן ואף כאבי בטן. התסמינים אינם מסכני חיים אך יכולים לפגוע מאוד באיכות החיים.
כדי לאבחן אי סבילות ללקטוז, קיימות כמה דרכים. הנפוצה ביותר היא מבחן נשיפה של מימן: המטופל שותה כמות מדודה של לקטוז, ואז נמדדת רמת המימן בנשיפה. מימן מופרש כאשר חיידקי המעי מפרקים את הלקטוז שלא עוכל כראוי, והעלייה ברמתו מעידה על רגישות. דרך נוספת היא דיאטה חוסכת לקטוז למשך שבועיים, ולאחריה החזרה הדרגתית של מוצרי חלב, תוך מעקב אחרי הופעת סימפטומים. במקרים נדירים, ניתן לבצע גם ביופסיה של רירית המעי לבדיקת רמות האנזים לקטאז.
אבל אם אתם אנשים בריאים, שמעולם לא חוויתם תסמינים לאחר שתיית חלב – האם יש סיבה לעבור לחלב ללא לקטוז? התשובה הקצרה: לא. אם גופכם מפרק היטב את הלקטוז, אין שום סיבה רפואית להימנע ממנו. להפך – הלקטוז מסייע בספיגת הסידן מהמעי, ובכך תורם לבריאות העצם. מוצרי חלב רגילים גם עשויים להיות מעט זולים יותר, זמינים יותר, ולעיתים אף טעימים יותר, מאשר גרסאות ה"לייט".
לעומת זאת, מי שכן סובל מרגישות ללקטוז, יכול למצוא במוצרי ה"ללא לקטוז" פתרון יעיל ובריא. מוצרים אלה עוברים תהליך פירוק של הלקטוז לאלמנטים הבסיסיים שלו – גלוקוז וגלקטוז – על ידי הוספת אנזים לקטאז. התוצאה היא מוצר שקל לעיכול, מבלי לוותר על היתרונות התזונתיים של חלב כמו חלבון איכותי, סידן, ויטמין B12 ואחרים.
יש המאמינים בטעות שצריכת חלב ללא לקטוז מועילה גם במצבים אחרים כמו אקנה, עייפות או בעיות עור – אך נכון לעכשיו אין הוכחות מדעיות מובהקות שתומכות בכך. נוסף על כך, מוצרים ללא לקטוז אינם דלי קלוריות בהכרח, ולעיתים תכולת הסוכר בהם אף גבוהה יותר בשל פירוק הלקטוז לשני סוכרים פשוטים.
ומה עם הרושם הנפוץ לפיו "כולם רגישים ללקטוז במידה מסוימת"? כאן התמונה מורכבת. מחקרים מראים שבאזורים מסוימים בעולם, בעיקר במזרח אסיה ואפריקה – מעל ל־70 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת אכן סובלים מרמה כלשהי של אי סבילות ללקטוז. לעומת זאת, באירופה ובישראל השכיחות נמוכה יותר. במילים אחרות, העובדה שגופכם מפרק היטב את החלב בילדות לא מבטיחה שיישאר כך גם בגיל מבוגר – אך גם לא מחייבת שתסבלו מהבעיה.
חלב ללא לקטוז הוא פתרון חשוב למי שסובל מרגישות מוכחת, אך עבור שאר האוכלוסייה הבריאה – אין סיבה מיידית להימנע ממוצרי חלב רגילים. אם אינכם חשים אי נוחות, המשיכו ליהנות מהמעדנים הקלאסיים של החג ללא רגשות אשם. ואם אתם כן חווים תסמינים מטרידים – אולי הגיע הזמן לבדוק את הנושא באופן מסודר.
התרעות פיקוד העורף