מעבר לפילטרים: איך ללמד ילדים לזהות שקרים על תזונה ברשתות החברתיות

"הורידו את האפליקציה שלי וחייכם ישתנו", הבטיחה משפיענית צעירה וזוהרת בסדרה “חומץ תפוחים" בנטפליקס. בל גיבסון, שנראתה מושלמת - בריאה, מאושרת ורזה - ביססה את הקריירה שלה על שקר גס: היא טענה שנרפאה ממחלת סרטן סופנית בזכות שינוי תזונתי בלבד. בפועל התברר כי מעולם לא חלתה.

הסיפור המטריד של גיבסון הוא רק קצה הקרחון של תופעה שמשפיעה על המיליונים הצופים ברשתות החברתיות - במיוחד בני הנוער שלנו. בימים שבהם הילדים שוהים יותר בבית, ועכשיו בזכות חופשת הקיץ, זמן המסכים עולה, לעיתים בחדות. בין שמדובר בטלוויזיה ובין שבטיקטוק או באינסטגרם - המסכים לא רק מעבירים זמן, הם גם מעבירים מסרים.

וכשצעירים, וגם מבוגרים, מחפשים ריגוש, שייכות או פתרונות מהירים, הם עלולים להיתקל בתכנים שונים ומבלבלים. מטבע הדברים, נתייחס פה לתכנים הקשורים לתזונה ודימוי גוף, אבל התופעה הזו קיימת גם בתחומים אחרים. מסרים לעיתים קיצוניים, עלולים להיות גם מסוכנים - במיוחד כשהם מגיעים ממשפיענים כריזמטיים שנראים “מושלמים".

תזונה – לא קסם, אלא חלק מאורח חיים

המדע כיום ברור למדי: תזונה בריאה יכולה לסייע במניעת מחלות כרוניות כמו סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב, אך אינה מהווה טיפול רפואי למחלה קיימת, ובוודאי שלא תחליף לתרופות, בדיקות או מעקב מקצועי. נוסף על כך, תזונה נכונה לבדה אינה נותנת מענה, היא חלק ממכלול של דפוסי התנהגות, כמו פעילות גופנית, שינה (איכות וכמות) ומצב נפשי, שמסייעים בהשגת אורח חיים בריא.

ובכל זאת, אין זה אומר שאי אפשר לקבל השראה גם ממי שאינם אנשי מקצוע מהתחום הרפואי או הפרה-רפואי. להפך - יש ערך בעדויות אישיות ואותנטיות, בתובנות מהשטח ובשיטות הוליסטיות שמתייחסות לגוף ולנפש כאחד - כל עוד הן לא מזיקות, לא מעודדות התנהגות קיצונית, ולא מוצגות כתחליף לטיפול רפואי מוסמך.

הזיהוי לעיתים פשוט. אם ההמלצה מבוססת על הקשבה עצמית, מייצרת תחושת רווחה, ואינה מבטיחה קסמים - ייתכן שזה חלק מתזונה מיטיבה. אבל אם המסר כולל הפחדה, שיפוט או מבטיח “ריפוי מוחלט" או תוצאות מהירות - זה המקום לעצור ולשאול שאלות.

מרבית האנשים לא מצוידים ביכולת להבחין בין המלצה מבוססת על מדע לבין מיתוס עטוף באריזה מפתה. מי לא ירצה לשתות משקה “מנקה רעלים"? אף שהכבד והכליות שלנו עושים את זה הרבה יותר טוב, וללא צורך בשייקים ירוקים או טבליות מסתוריות.

גם ה"הוכחות" שמציגים חלק מהמשפיענים הן בדרך כלל עדות אישית “לי זה עזר" - לא מחקר מדעי. אבל תזונה היא לא נוסחת פלאים: מה שמצליח עבור אחד, לא בהכרח יצליח או יתאים לאחר.

הסכנות הנסתרות

המלצה של משפיענים אינה מחקר רפואי. ברוב המקרים אין שום בסיס מדעי מאחורי המוצר או השיטה. חומץ תפוחים, לדוגמה, עשוי להיות תוספת סבירה לתפריט מאוזן, אך אינו תרופת פלא. ההשפעה יכולה להיות אף מסוכנת: דילוג על ארוחות, שימוש מוגזם בתוספי תזונה או אימוץ דיאטות קיצוניות - במיוחד בקרב מתבגרים, עלולים להוביל לפגיעות תזונתיות או להפרעות אכילה.

הילדים שלנו סופגים מסרים בלי סינון. ילדים ובני נוער חשופים למסרים תזונתיים רבים, מחומץ תפוחים, העשרה באבקות חלבון, צריכה קלורית נמוכה ועד צום ממושך. וכשמשפיען עם גוף “מושלם" אומר שירד במשקל בזכות גומי לעיסה, בני נוער עלולים לאמץ את ההרגל. לפעמים מדובר בהרגל פעוט ולא מזיק, ואפילו מועיל, אך קורה שההרגלים החדשים עלולים להזיק.

אחריות הורית

הורים נותרים לפעמים מחוץ למשחק - לא כי הם רוצים, אלא כי הכללים השתנו ואפילו המושגים ברשתות זרים להם. כהורים חשוב לא להתעלם מהזירה הזו - במקום לשלול או להטיף, חשוב לשוחח. לשאול את הילדים מה הם ראו, להקשיב בלי לשפוט, ולצייד אותם בכלים שיעזרו להם להבחין בין תוכן אמין להבטחות שווא.

למשל, לשאול מה שמעתם היום? איזה טרנד חדש רץ בטיקטוק? מה נראה לכם מוזר? מתי זה נראה “יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי"? אפשר לומר: “זה באמת נשמע מעניין. בוא נבדוק יחד אם זה מבוסס, אם הדברים מגובים במחקרים. אולי גם נשאל את הדיאטנית מה דעתה?".

והכי חשוב ללמד הקשבה ביקורתית. לדוגמה, לנער בן 15 ששוקל לנסות צום ממושך בעקבות סרטון - להבהיר שצריך קודם להבין איך הגוף עובד ואולי גם להתייעץ עם איש מקצוע.

הקשבה ביקורתית

אז איך בכל זאת נוכל לדעת אם ההמלצה שאנחנו או ילדינו רואים ברשת היא אמינה? קודם כל, כדאי לשאול - מה עומד מאחוריה? האם זו חוויה אישית כנה או פרסומת סמויה? האם יש גילוי נאות? חשוב לבדוק מי האדם שממליץ - האם יש לו הכשרה מקצועית, או שמדובר פשוט במישהו פוטוגני עם הרבה עוקבים.

מומלץ גם להאזין לשפה: האם היא מבוססת? זהירה? או שמא כוללת הבטחות מוחלטות כמו “מרפא", “מנקה רעלים", או “מאיץ חילוף חומרים"? האם המידע נתמך במחקרים אמינים, או שהוא מסתמך רק על “לי זה עבד"? וכמובן, כאשר מדובר בילדים, מתבגרים או מצבים רפואיים - חשוב במיוחד לעצור ולבדוק עם איש מקצוע.

המקרה של בל גיבסון הוא מקרה קיצוני, אך הוא תמרור אזהרה לכולנו - בעולם שבו כל אחד יכול להיות “מומחה תזונה" בזכות פילטר טוב וביטחון עצמי, השאלה היא לא אם להאמין - אלא איך ללמד את הדור הבא לחשוב. כי בסופו של דבר, הבריאות האמיתית לא נמכרת בסרטון של 30 שניות.