בפברואר 2024, חודשים אחדים אחרי מתקפת שבעה באוקטובר, הושק מיזם אוהל אברהם, יוזמה ייחודית של רשת אברהם הוסטלס, שנולדה בתור מענה למצוקה של צעירים וצעירות שאיבדו את חבריהם הקרובים במלחמה. בתוך מציאות מתמשכת של חוסר ודאות, שכול קולקטיבי והזנחה מערכתית, הרשת, שבעשור האחרון מציגה תיירות חווייתית, ישראלית וערכית, בחרה להתרחב לכיוון חדש: תיירות רגשית-קהילתית, שמטפלת בטראומה לאומית בעזרת מה שהם מכנים תיירות אקטיביסטית.
ברקע המיזם עומד סיפורו של אברהם הוסטלס, שהחל בירושלים בשנת 2010 מתוך חזון לארח תרמילאים בצורה אחרת, חווייתית, נגישה ומחוברת לקהילה המקומית. עם השנים צמחה הרשת למוקדים בתל אביב, נצרת ואילת, והפכה לסיפור הצלחה בעולם התיירות העצמאית. מגפת הקורונה, ואחריה מתקפת הטרור של שבעה באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל שעדיין לא הסתיימה, אילצו את החברה לחשב מסלול מחדש.
"מייד אחרי שהמלחמה פרצה ראינו שהמדינה לא מתפקדת", סיפר שאולוף. "פשוט פתחנו את ההוסטלים לאירוח חינם של מפונים, לא משנה אם יש ואוצ'ר מהמדינה או לא. אירחנו אנשים מאופקים, נתיבות, אשקלון, כי לא הייתה ברירה. אמרנו: 'קודם כול נארח, אחר כך נסתדר'".
העשייה הזאת מתוך חוסר ודאות, ללא תמיכה ממשלתית ותוך נטילת סיכון כלכלי היא חלק מהדנ"א של הרשת. לדבריו, "אנחנו מאמינים שחברות צריכות לקחת אחריות על מה שקורה סביבן. לא לחכות שמישהו אחר יעשה, אלא לשאול מה אנחנו יכולים לעשות כאן ועכשיו".
עם תום שלב החירום הראשוני התבהרה תמונה קשה נוספת: אלפי צעירים ששכלו את חבריהם הקרובים, כאלה שלא נחשבים שכולים "רשמיים", אך איבדו אדם שהיה עבורם עוגן רגשי, נותרו כמעט ללא מענה. "החבר הכי טוב שלך - לפעמים הוא קרוב אליך יותר מאח", אמר שאולוף. "אבל אף אחד לא מתייחס אליך כשאתה חבר שכול. אין טקס, אין טיפול, אין הכרה. נוצר פער עצום".
כך נולד מיזם אוהל אברהם, בשיתוף עמותת גוונים, המתמחה בעבודה עם צעירים על חוסן רגשי. מדובר בסדנאות של שלושה ימים, בקבוצות אינטימיות של עד 20 משתתפים, בהוסטלים של הרשת בתל אביב ובאילת. את הסדנאות מובילים אנשי מקצוע מעולמות בריאות הנפש, אך גם ובעיקר המשתתפים עצמם, בליווי קהילתי שהוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. "זה לא רק עצוב ומרגש", הדגיש שאולוף. "אנחנו עושים יוגה, נשימות, בישול משותף. נשחק ונצחק אבל גם נפתח שיחות אמיתיות ונלמד לטפל אחד בשני. הכוח של הקבוצה עצום".
"הרעיון נולד קודם כל מתוך כאב אישי", סיפר שאולוף. "היו לנו עובדים, חברים, מכרים, שחלקם איבדו אנשים קרובים והיו במצוקה רגשית אדירה. לא ידעו איך לחזור לשגרה, איך לדבר עם אנשים. ניסינו לחשוב איך אנחנו, עם הכלים שלנו, יכולים להושיט יד".
לא מדובר רק בתמיכה פסיבית, אלא בהקמה של תשתית מורכבת בזמן שיא: גיוס מדריכים, בניית מודל קבוצתי, איתור שותפים מקצועיים, התאמה של המתחמים הפיזיים ויצירת שפה חדשה - רגישה, נגישה ולא קלינית. "זו לא הייתה יוזמה רגילה", הודה שאולוף. "לא היה פה תקציב ממשלתי. לא קול קורא. פשוט קמנו ועשינו. אנשים עבדו לילות כימים, כי הרגשנו שזה דחוף. שזה עכשיו או לעולם לא".
מקום לדבר
מרבית משתתפי המיזם הם בגילֵי 35-20, פלח אוכלוסייה שבדרך כלל נמצא בשיא ההתפתחות האישית והמקצועית, אך מצא את עצמו קורס תחת משקל של טראומה לאומית. הם לא חיפשו טיפול ולא ביקשו עזרה, אבל כן נזקקו למרחב של הבנה, הקשבה וחיבוק.
"פגשנו צעירים שהיו ביחידה קרבית או במסיבה ברעים, או פשוט חברים של חבר שנהרג. אנשים שמבחוץ נראים 'בסדר', אבל בפנים מרוסקים", תיאר שאולוף. "כשהם פוגשים קבוצה של אנשים כמוהם, נוצר שם קסם. פתאום הם לא לבד. אחת המשתתפות אמרה בסוף הסדנה: ‘אף אחד לא שאל אותי איך אני מרגישה מאז שזה קרה. פה, סוף-סוף, היה לי מקום לדבר'".
עד כה עברו במיזם יותר מ-500 משתתפים ביותר מ-40 סדנאות. "אנחנו רואים תהליכים מדהימים שקורים בשלושה ימים", סיפר שאולוף. "אנשים יוצאים עם תובנות, פרספקטיבה חדשה על החיים. הם מצליחים לקום בבוקר, לשנות את היום יום שלהם. זה בעיניי מדד הצלחה לא פחות מהשקעה מול תשואה".
מחיקה תיירותית
השם אוהל אברהם לא נבחר במקרה. מעבר לחיבור הטבעי לרשת ההוסטלים, יש בו סמליות היסטורית ותרבותית עמוקה לאברהם, איש הכנסת אורחים, שפתח את האוהל בארבע רוחות השמיים, דמות שמזמינה את ה"אחר" בלי תנאים מוקדמים; אבל בהקשר הישראלי העכשווי המונח אוהל נטען במשמעויות של מחאה, התכנסות, הישרדות - מהמאהלים החברתיים ועד לאוהלי האבלים.
שאולוף, שמתנהל בגובה העיניים אך חושב כמו יזם, כבר רואה את הפוטנציאל של אוהל אברהם לגדול ולהתפתח הרבה מעבר להוסטלים. לדבריו יש עניין מעמיק בשכפול המודל למקומות אחרים, הן בישראל והן בזירות בין לאומיות שמתמודדות עם שכול, פוסט-טראומה, אלימות אזרחית או מלחמות.
למרות הקושי, באברהם הוסטלס לא עוצרים. לצד פעילות בין לאומית בפיליפינים ובאירופה מתוכננים פרויקטים חדשים בישראל, כולל באילת ובים המלח. הרשת גם משיקה פעילויות ייחודיות לארגונים, ימי גיבוש וסיורים עם ערך מוסף. "אנחנו לא מחכים שהכול ייגמר כדי להתחיל לשקם", סיכם שאולוף. "אנחנו פועלים עכשיו, כי אי אפשר לחכות. כשיגיע השקט נהיה מוכנים. ונמשיך להיות הבית הזה, שמצליח לשלב בין לינה לבין תקווה".
התרעות פיקוד העורף