ברגע שמדענים גילו שחלקים מהמוח "לא נדלקים" בפעילות מסוימת – החלה להיווצר התפיסה שחלקים נרחבים במוח פשוט לא מתפקדים. אבל זו הבנה חלקית ולא נכונה של האופן שבו פועל המוח האנושי.
סריקות מוח מתקדמות כמו fMRI ו־PET מראות שפעילות מוחית נרחבת מתרחשת כמעט תמיד, גם כשאדם סתם יושב וחולם בהקיץ. אפילו בפעולות הפשוטות ביותר – קריאה, הקשבה למוזיקה, הליכה ברחוב – מופעלים אזורים רבים ושונים של המוח, בתיאום מורכב. נכון, לא כל נוירון יורה בו זמנית, אבל לאורך זמן, כמעט כל חלק במוח משתתף בפעילות כלשהי.
בנוסף לכך, אנחנו יודעים שהמוח הוא צרכן אנרגיה כבד. אף שהוא מהווה רק כ-2 אחוזים ממשקל הגוף, הוא צורך כ-20 אחוזים מהאנרגיה של הגוף. אם באמת היינו משתמשים רק ב-10 אחוזים ממנו, סביר להניח שזו הייתה אנומליה אבולוציונית קשה להסבר. למה שנשקיע כל כך הרבה אנרגיה ב"איבר רדום"?
גם נזקים מוחיים מפריכים את המיתוס. פגיעות קלות באזורים מסוימים במוח עלולות לגרום להפרעות חמורות בדיבור, תנועה, רגש או תודעה. אם באמת היו 90 אחוז "מיותרים", פגיעות רבות לא היו גורמות לנזק משמעותי. בפועל, כמעט כל אזור במוח אחראי לתפקודים חשובים, ולעיתים גם משולבים, כך שכל פגיעה בו ניכרת.
ישנם אזורים במוח שפועלים "ברקע", בלי שנרגיש – כמו גזע המוח שאחראי על נשימה וקצב לב, או המוח הקטן שמפקח על שיווי משקל. הם אינם פחות חשובים רק מפני שאנחנו לא מודעים להם באופן פעיל. כלומר, גם אם אנחנו לא "חושבים" איתם במובן היומיומי, הם חלק בלתי נפרד מהשימוש השוטף במוח.
אז איך נולד המיתוס? חלק מהבלבול נובע מההבדל בין שימוש פיזיולוגי לבין שימוש פוטנציאלי. ייתכן שהכוונה המקורית הייתה לכך שאנחנו לא מממשים את הפוטנציאל המלא שלנו – לא שאנחנו לא מפעילים את רוב המוח מבחינה ביולוגית. זה מיתוג שיווקי נוח מאוד למאמני NLP, קואוצ'רים ומדריכי התפתחות עצמית, שמציגים את האדם כבעל "יכולות על" חבויות, רק צריך לגלות אותן.
ואולי החלק הכי אירוני בסיפור הזה הוא שהמוח עצמו – אותו איבר מדהים שכביכול אנחנו "לא משתמשים בו" – הוא זה שממציא, מקבל ומפיץ את המיתוס. אנחנו אוהבים סיפורים על כוחות נסתרים, פוטנציאל חבוי ואפשרות להפוך ליותר ממה שאנחנו. זו משאלת לב אנושית עמוקה. אבל לא, אין לנו 90 אחוז של מוח רדום, ואין כפתור קסם שאם נלחץ עליו פתאום נוכל לעוף או ללמוד סינית תוך שנייה.
השורה התחתונה ברורה: אנחנו משתמשים בכל המוח שלנו, אבל לא כל הזמן ובאותה עוצמה. המוח הוא מערכת מתוחכמת שמנהלת פעולות רבות במקביל, ומפעילה אזורים שונים בהתאם לצורך. זה לא 10 אחוז, זה 100 אחוז – רק שכל אחד מהם פועל בזמן אחר ובמינון אחר.
כך למשל מסביר ד"ר אונגר, מנגנון הראייה שלנו פועל בזכות אינספור פעולות המתרחשות בו זמנית: "התמונה נקלטת ברשתית, ומשם עוברת דרך עצב הראייה למוח, שם היא עוברת מאות שלבים עד שהיא מתורגמת לכדי ראיית העולם שבחוץ. אותו הדין לגבי שאר החושים ואינסוף פעולות שהמוח עושה כדי להעביר לאני המודע שלנו את המידע שהוא מעבד. לכל אזור במוח יש תפקיד, מפשוט ועד מורכב ביותר".
"אנחנו יודעים להגיד טוב מאוד מה עושה כל אזור במוח, אבל יש לנו מעט מאוד הבנה על התקשורת בין האזורים ואלפי הפעולות שמתרחשות מאחורי הקלעים. המוח שלנו הוא כנראה האיזור המורכב ביותר בגוף, הוא עובד ללא הפסקה באופן מלא, ושלם, אז בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם שאתם משתמשים רק ב-10 אחוז מהמוח, תדעו שהוא משתמש רק ב-10 אחוז מהעובדות".
התרעות פיקוד העורף