המטרה אינה להאריך את החיים בכל מחיר ואף לא לקצרם, אלא להקל סבל פיזי, רגשי ונפשי, ולסייע לחולה ולמשפחתו לעבור את תקופת החולי בצורה אנושית ומכבדת. התחום, שהיה מוכר בעיקר בהוספיסים בעולם, נכנס לישראל לפני כמה שנים, אך בשנים האחרונות התחום קיבל תאוצה משמעותית, עם ההכרה במומחיות הקלינית במקצוע הסיעוד והתמחות לרופאים, לצד פתיחת יחידות ייעודיות בבתי חולים ושירותים מקבילים בקופות החולים.
ד"ר אשר ברגר מודה שההחלטה לפנות להתמחות ברפואה פליאטיבית לא הייתה פשוטה: "התחלתי את המסלול בהתמחות ברפואת משפחה, אבל השגרה והעומסים במערכת הציבורית לא מאפשרת שיחות עמוקות עם המטופלים. השחיקה גרמה לי לחפש נתיב נוסף ומצאתי את עצמי פונה לרפואה הפליאטיבית. אומנם בפליאציה אין את האפשרות להציל, אבל נוצר קשר רגשי משמעותי עם המטופלים, שמלווה בליטוף, חיבוק ודמעות שממלאים את הלב".
הטיפול הפליאטיבי לא מתמקד רק בהקלה פיזית באמצעות משככי כאבים ואמצעים רפואיים אחרים. הוא כולל גם מענה רגשי, ליווי פסיכולוגי ותמיכה לסביבת המטופל. "משפחה של חולה במחלה סופנית עוברת טלטלה עצומה", הסבירה ד"ר אשר ברגר, "היופי במקצוע שלנו הוא שהמשפחה היא חלק בלתי נפרד מהטיפול עצמו. אנחנו נמצאים שם גם בשבילם, עם צוותים של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, אחיות ורופאים שמלווים את כולם יחד".
הגישה הפליאטיבית נותנת דגש על התאמה אישית של הטיפול לצרכים הייחודיים של כל חולה. לעיתים מדובר בשימוש בתרופות מתקדמות לשיכוך כאבים עזים, לעיתים באמצעים שמקלים קוצר נשימה, ובמקרים אחרים במתן תמיכה תזונתית או טיפול בבעיות שינה. לצד זאת, יש חשיבות גדולה למרחב האישי והמשפחתי וקביעת מטרות טיפוליות. בין היתר נשאל החולה אם הוא מעדיף לשהות בביתו או במסגרת מוסדית, אילו פעולות או חלומות היה רוצה להגשים, ואיך לנהל את התקופה האחרונה בחייו כך שתהיה שלווה ומשמעותית ככל האפשר.
"אנחנו מלמדים את הצוותים הרפואיים והמשפחות לזהות מוקדם את הצרכים של החולה גם כשהוא כבר מתקשה לתקשר," אמרה ד"ר אשר ברגר. "הקלה על סבל היא לא רק עניין טכני. היא מחייבת רגישות, הקשבה, ולפעמים גם הבנה של מה שהחולה לא אומר במילים".
למרות הקושי הרגשי העצום בעבודה עם חולים שנמצאים לקראת סיום חייהם, ד"ר אשר ברגר מספרת על תחושת הסיפוק שבמקצוע. "יש רגעים שבהם אתה רואה את ההקלה בעיניים של אדם שכבר לא סובל מכאב, או את החיוך של בן משפחה שמודה לך על הזמן הנוסף שהרוויחו לקראת סוף חייהם. אלו רגעים שמזכירים לך למה בחרת בדרך הזו".
בישראל הרפואה הפליאטיבית ניתנת כיום במגוון מסגרות, ממרפאות לחולים ניידים במסגרת קופות החולים וגם בחלק ממרפאות החוץ בבתי החולים. במצבים קשים יותר יש מסגרות אשפוזיות במוסדות גריאטריים ויחידות הוספיס בית והוספיס אשפוזי. השירות הפליאטיבי נמצא בסל שירותי הבריאות וניתן חינם לכל אזרח במדינה. את ההפניה לשירות מקבל החולה באמצעות הרופא המטפל.
התחום עדיין מתמודד עם אתגרים לא מעטים: קיים מחסור באנשי מקצוע, חוסר מודעות ציבורית, וגם קושי של משפחות וחולים לקבל את הרעיון של טיפול שאינו מכוון לריפוי. אבל המודעות לרפואה הפליאטיבית הולכת וגדלה, והמסר המרכזי שלה מחלחל: אפשר להמשיך לחיות גם לצד אבחנה של מחלה מאיימת חיים, וסוף החיים יכול להיות תקופה עם הקלה, כבוד ומשמעות.
"ראוי שכל אדם שלוקה במחלה חשוכת מרפא יקבל ליווי פליאטיבי כבר מהרגע שבו ברור שהמחלה אינה ניתנת לריפוי" מסכמת ד"ר אשר ברגר, "הליווי הזה מאפשר לנו להיערך, לטפל בסימפטומים בזמן, להקשיב לחולה, ולדאוג שהוא יסיים את חייו בדרך שתואמת את רצונותיו וערכיו. גם לסוף יש חשיבות, והוא יכול להיות טוב יותר ממה שאנחנו חושבים".
התרעות פיקוד העורף