נועה אף פעם לא הייתה רזה, והיא נלחמת עם מחשבות כמו: “איך אני יכולה לאכול כשהחברות הרזות לא אוכלות? ואיך הן אוכלות מה שבא להן בלי להשמין?". כך, השיח הפנימי דוחק את תחושת הרעב הצידה בזמן הלימודים. כשהיא כבר נשברת, היא קונה עוגייה גדולה לצד קפה קר או טוסט. ואם לא, תגיע הביתה רעבה מאוד ותאכל מכל הבא ליד.
מקרים כאלה חוזרים אלינו שוב ושוב, ולא מדובר רק על ילדים עם עודף משקל. “בבית הספר כבר לא אוכלים ארוחת עשר", אומרים לנו. זה מביך לאכול כשאחרים לא אוכלים, או לאכול כריך ופרי, כשחברות אוכלות סלט והבנים חטיפי חלבון.
לקראת שנת הלימודים, כדאי להתבונן מחדש בארוחת עשר ובמה שהיא מייצגת, מעבר לכמה ביסים במהלך הבוקר.
כשהלחץ החברתי עובד לטובה
בגני הילדים הארוחות מוגשות לרוב על ידי הצוות, ובדרך כלל האווירה החברתית חיובית. ילדים מוכנים לטעום מזונות חדשים, כשהם רואים חבר נהנה מהם: ירק, פרי או ממרח חדש, גם אם בבית היו מסרבים. התבוננות בילד אחר, שנהנה מהאכילה, יכולה להפחית התנגדות ולעורר סקרנות (“אם הוא אוהב - אולי גם אני").
כך נוצר אפקט של למידה דרך חיקוי, המגדיל את המגוון התזונתי בפועל. השפעה לטובה גם על ילדים בררנים שנוטים לטעום יותר, כשיש דינמיקה קבוצתית חיובית. האכילה המשותפת סביב שולחן אחד בגן לא רק מגדילה את המגוון, אלא גם תורמת לנימוסי שולחן ולשיח חיובי על אוכל.
בהמשך, בבית הספר היסודי, למרות השפעת החברים, ההורים עדיין שולטים בהרכב הכריך והתוספת: פרי, ירק, מעדן, חטיף, הארוחה נאכלת בהפסקה מסודרת בנוכחות המורה, והילדים מושפעים גם מהרגלי הבית.
כאן כדאי לאפשר לילד בחירה מוגבלת - בחירת לחם (חיטה מלאה או כוסמין), בחירת ממרח (גבינה לבנה, טחינה, חומוס) וירק או פרי מועדפים. בניית טבלה שבועית יחד עם הילד, עם שילובים מוסכמים לכל יום, תשמור על הסדר, הגיוון התזונתי והעניין.
בגיל ההתבגרות: הלחץ גובר
בחטיבת הביניים ובתיכון ההשפעה החברתית על התזונה נוטה להיות מאתגרת יותר. אצל בנות, שיח על רזון, דיאטות ובטן שטוחה עלול להוביל לדילוג על ארוחות או לאכילה מצומצמת במיוחד. אצל בנים, הרצון להגדיל מסת שריר עשוי לגרום לבחירה במוצרים עשירים בחלבון ודלים בשומן.
המידע שאליו נחשפים בני נוער מגיע לרוב מהרשתות החברתיות, ממשפיעניות וממשפיענים, לא תמיד ממקורות מקצועיים, ולעיתים התכנים שיווקיים. גם כשהמידע נכון, לא תמיד הם יודעים ליישם אותו בצורה מאוזנת.
בגיל ההתבגרות יש רצון חזק “להיות כמו כולם", גם במחיר פגיעה בהרגלי האכילה. זה יכול להתבטא באי־אכילה בהפסקה, כי “אף אחד לא אוכל", “לא בא לי להיראות כמו ילד קטן שמגיע עם כריך ופרי לבית הספר"; בבחירה של מאכלים מסוימים כמו סלט ירוק רק כי כך עושות החברות; או הימנעות ממזונות שנחשבים “משמינים" בעיני הקבוצה, כמו ממרח אבוקדו או טוסט עם גבינה צהובה.
ההורים: עדיין חלק מהמשוואה
גם אם הנער או הנערה מבקשים עצמאות, כצפוי בגילם, חשוב לשמור על מעורבות הורית: לשאול מה אכלו, להתעניין באווירה בהפסקה, ולעודד יציאה מהבית עם ארוחה. אם הנערה או הנער מכינים את האוכל בעצמם, לבדוק מדי פעם מה נכנס לשקית, להציע הוספת מזון לרשימת הקניות.
כדאי גם לשמור על שיח מכבד ולא שיפוטי במקום לומר: “נו באמת? עוד פעם את עושה מה שכל החברים עושים?", עדיף לשאול “למה אתה מוותר על כריך לבית הספר?", או “אני מבינה שלא נוח לך להיות שונה, אולי נחשוב איך לפתור את זה?". לשלב בין מתן חופש בחירה לבין גבולות ברורים שמבטיחים בריאות פיזית ונפשית.
אין כלל אחד שיתאים לכולם. יש ילדים שיעמדו בלחץ החברתי בקלות, ויש שיזדקקו לתמיכה צמודה יותר. המטרה היא לא להקצין - לא נוקשות מוחלטת, ולא ויתור על תזונה מזינה לאורך זמן. כאשר הקושי נמשך, פנייה לתזונאית יכולה לעזור. מומלץ עד גיל ההתבגרות, כלומר עד חטיבת הביניים, לקיים את ההתייעצות ללא נוכחות הילד או הילדה, ובגיל ההתבגרות הנער או הנערה הם חלק בלתי נפרד מהתהליך.
ארוחת עשר היא ארוחה מזינה וחשובה לתפקוד הילד במהלך הלימודים לתפקוד הקוגניטיבי והרגשי. שילוב של תמיכה הורית, מודעות ללחץ חברתי והקפדה על גיוון ואיזון יכולים לעזור לילדים ובני נוער לשמור על בריאותם, בלי לוותר על תחושת השייכות. המטרה היא לגדל ילדים שיודעים להקשיב לגופם, לבחור מזון מזין, ולעמוד בביטחון מול לחץ חברתי.
התרעות פיקוד העורף