הממצאים משנים את התפיסה המדעית לגבי גמישות המוח, ומציעים כיוונים חדשים לפיתוח פרוטזות מתקדמות ולטיפול בכאב פאנטום. בישראל, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, שבה משרד הביטחון מטפל באלפי נכי צה"ל, ובהם מאות קטועי גפיים, למחקר יש משמעות ישירה – שכן רובם ככולם מתמודדים עם כאבי פאנטום ותסמינים של יד או רגל פאנטום.
המוח זוכר גם אחרי אובדן גפה: במשך עשרות שנים היה מקובל בקרב מדעני מוח כי לאחר קטיעת יד או רגל, האזור המוחי בקליפת המוח שבו מצויה "מפת הגוף" משנה את תפקודו. לפי ההנחה, אם איבר מסוים לא קיים עוד, המקום במוח שהיה שייך לו "נכבש" בידי אזורים אחרים, למשל השפתיים או הפנים.
על כך התבססו גם הסברים לכאב פאנטום, התופעה שבה קטועים חשים כאבים או תחושות באיבר שאיננו. אלא שהמחקר החדש מאת חוקרים מאוניברסיטת לונדון ומוסדות נוספים מערער על התפיסה הזו מן היסוד.
במחקר עקבו החוקרים אחר שלושה מבוגרים שעברו קטיעת זרוע, וביצעו להם סדרת בדיקות MRI מתקדמות לפני הקטיעה, מספר חודשים לאחריה, ובמקרים מסוימים עד חמש שנים אחריה. במהלך הבדיקות התבקשו המשתתפים להזיז אצבעות ביד התקינה, לבצע תנועות שפתיים או לנסות להזיז את "יד הפאנטום". להפתעת החוקרים, הדמיות המוח הראו יציבות מפתיעה: אזור היד במוח המשיך לפעול בצורה דומה מאוד לזו שתועדה לפני הקטיעה.
החוקרים מדדו לא רק את הפעילות הכללית אלא גם את המפה המדויקת של כל אצבע ואצבע: הם מצאו שגם כשמדובר ב"תנועות פאנטום", כלומר תחושה מדומה של תנועה בגפה שנקטעה, הפעילות המוחית הייתה כמעט זהה לזו שנצפתה קודם לכן כשהמשתתפים הזיזו את אצבעות היד האמיתית. בתוך כך בניגוד להשערות קודמות, לא נצפתה כל "פלישה" של ייצוגים אחרים כמו שפתיים או כפות רגליים לאזור היד.
המשמעות של ממצא זה היא עצומה: המוח לא "מוחק" את הייצוג של האיבר שאבד ולא מחלק מחדש את שטחי הפעולה שלו, אלא ממשיך להחזיק מעין מודל יציב של הגוף כפי שהיה קודם. החוקרים מדגישים כי המשך קיומה של "מפת היד" במוח מסביר מדוע אנשים קטועים מרגישים תנועות או תחושות אמיתיות ביד הפאנטום. מבחינתם, התחושה אינה פרי דמיון, אלא תוצאה של פעילות מוחית ממשית.
למסקנות המחקר יש גם השלכות קליניות חשובות. עבור מפתחי פרוטזות מתקדמות, הידיעה שמפת היד במוח נשמרת מאפשרת לתכנן ממשקי מוח-מכונה שיתבססו על אותות מוחיים אותנטיים, שעדיין קיימים שנים רבות אחרי הקטיעה. המשמעות היא שניתן יהיה לפתח פרוטזות רובוטיות הנשלטות ישירות ממחשבות ותנועות פאנטום, באופן טבעי וחלק.
בנוגע לכאב פאנטום, הממצאים מציעים הסבר חדש: לא מדובר ב"כיבוש" של האזור בידי ייצוגים אחרים, אלא ביציבות הייצוג המקורי. לכן ייתכן שהטיפולים בכאב יצטרכו להתמקד לא בניסיון "להחזיר את המפה" למקומה אלא בוויסות האותות היציבים שכבר קיימים. גישה זו עשויה לשנות את אופן ההתמודדות עם אחת התופעות המתסכלות ביותר בקרב קטועי גפיים.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נוספו מאות קטועי גפיים למעגל נכי צה"ל. רובם חווים כאבי פאנטום בדרגות שונות, החל מתחושות עקצוץ ועד כאבים עזים ומתמשכים. העובדה שמפת הגוף במוח נותרת יציבה מחזקת את הטענה שחוויותיהם הן אמיתיות לחלוטין, ומציעה מסלול חדש לפיתוח טיפולים מותאמים.
משרד הביטחון, הנושא בעיקר הנטל בטיפול בנכי צה"ל, עשוי להסתמך על הידע החדש כדי לשפר את שיטות השיקום ולשלב טכנולוגיות מבוססות מוח בעתיד הקרוב.
"המשמעות היא שהמוח הבוגר פחות 'גמיש' משסברו, לפחות בהקשר של אובדן איברים. הממצאים נוגעים גם לשאלה הפילוסופית של זהות הגוף. המוח לא מתעדכן באופן אוטומטי במצב הפיזי אלא מחזיק דימוי פנימי עקבי של האדם כפי שהיה. ייתכן שזהו הבסיס לכך שאנשים חשים 'שלמות' גם כשאיבר חסר, ושהם מתקשים נפשית להשלים עם הקטיעה – משום שמוחם כלל לא מחק את אותו איבר".
"המחקר מציע גם כיוון מחקרי חדש לגמרי" מוסיף ד"ר אונגר, "להבין כיצד המוח שומר על המודלים היציבים האלה, ואיך ניתן לרתום אותם לטובת האדם. אם בעתיד יפותחו ממשקי מוח–מחשב שיאפשרו לקטוע לשלוט בפרוטזה כאילו הייתה ידו האמיתית, הרי שדווקא יציבות המוח ולא הגמישות שלו תהיה המפתח".
התרעות פיקוד העורף