במחקר השתתפו 30 מתנדבים הסובלים ממחלת נסיעה ברמה בינונית. הם השתמשו בסימולטור נהיגה בזמן שחבשו כובעי EEG למעקב אחר פעילות המוח. החוקרים עקבו אחר חלקים שונים בקליפת המוח, במיוחד האונה העורפית האחראית על עיבוד מידע חזותי ומעורבת במחלת הנסיעה. המשתתפים חולקו לשש קבוצות: ארבע קבוצות האזינו למוזיקה מסוגים שונים (שמחה, רגועה, רגשית ועצובה), קבוצה אחת שימשה כקבוצת ביקורת ללא מוזיקה, וקבוצה נוספת הופסקה עם הופעת תסמינים קלים.
צ'יזונג יואי, אחד החוקרים, ציין שמחלת הנסיעה פוגעת בחוויית הנסיעה של אנשים רבים, והטיפולים התרופתיים הקיימים גורמים לתופעות לוואי כמו ישנוניות. לדבריו, מוזיקה מהווה פתרון לא פולשני, זול ואישי. החוקרים מסבירים שמוזיקה רגועה מפחיתה מתח המחמיר את מחלת הנסיעה, בעוד מוזיקה שמחה מסיטה את הקשב ומפעילה מערכות תגמול במוח. מוזיקה עצובה, לעומת זאת, עלולה להגביר רגשות שליליים ולהחמיר את אי הנוחה.
התרעות פיקוד העורף