תרופות לשינה
נדודי שינה פוקדים על פי ההערכות כמעט שליש מהאוכלוסייה בשלב כלשהו. הפתרון המהיר שמציעים רופאים הוא לעיתים תרופות שינה. קבוצת התרופות הוותיקה כוללת את הבנזודיאזפינים, כמו וואבן ונומבון, הפועלות על מערכת העצבים וגורמות להרגעה עמוקה. לצידן קיימות תרופות הדור החדש, כמו סטילנוקס, זודורם ובונדורמין, שמתפנות מהר יותר מהגוף אך גם להן פוטנציאל ממכר.
מנגנון הפעולה של התרופות הללו מבוסס על השפעה על קולטני גאבא במוח. ככל שהשימוש נמשך, הגוף מייצר יותר קולטנים וזקוק למינונים גבוהים יותר כדי להשיג את אותה תחושת שינה. כך מתפתחת תלות, ולעיתים גם מצב שבו הפסקה פתאומית גורמת לנדודי שינה חריפים עוד יותר.
גם מלטונין, ההורמון הטבעי המווסת את מחזור השינה, נמכר כתוסף ללא מרשם בעיקר בארה"ב ונחשב לתמים יחסית. אלא ששימוש יומיומי בו עלול ליצור תלות פיזיולוגית וגם פסיכולוגית: הגוף מתרגל להיעזר בכדור כדי להירדם, והשינה העצמאית נפגעת. דרכי גמילה כוללות הפחתה הדרגתית של המינון, מעבר לתחליפים צמחיים המכילים ולריאן, קמומיל בשילוב ויטמיני B ומגנזיום או שימוש בשיטות טיפול התנהגותיות שמלמדות את הגוף לחזור לשינה טבעית.
לאחרונה אושרה בישראל תרופה רפואית חדשה בשם DAYVIGO שמסייעת לנדודי שינה ופועלת במנגנון שונה משל תרופות השינה שאינו גורם להתמכרות. התרופה דורשת מרשם רופא ועלותה כ-200 שקלים לחודש.
תרסיסי אף
עונת הסתיו והחורף מביאים עמן גודש ונזלת, ותרסיסי אף כמו אלרין, אוטריווין ואף-טיפה נחשבים לפתרון מהיר. הם פועלים על ידי כיווץ כלי הדם בריריות וכך משחררים את החסימה. אלא שהשימוש בהם צריך להימשך לא יותר משלושה ימים. התרסיסים הללו גורמים לתופעת "ריבאונד": כלי הדם מתרחבים שוב ושוב, והמשתמש מגלה שהוא זקוק ליותר ויותר תרסיס כדי לנשום. כך נוצר מעגל התמכרותי שבו המטופל תלוי בתרסיס מדי כמה שעות.
הפסקת השימוש קשה, וגוררת החמרה בגודש ואף תחושת חנק, אך בתוך שבועיים־שלושה רוב האנשים חוזרים לנשום בחופשיות ללא עזרה. במקרים נדירים במיוחד נדרש ניתוח להפחתת נפח הרקמות בניתוח קונכות או ניתוח מחיצה, או שימוש בתרסיסים סטרואידיים כמו אבאמיס.
טיפות עיניים
האודם בעיניים גורם לרבים לטפטף טיפות כמו סטילה או ויזין מדי יום. החומרים המכווצים את כלי הדם אכן מעלימים את האדמומיות באופן זמני, אך שימוש קבוע מוביל לתלות ולהחמרה ביובש ובעקצוץ.
במקום לפנות מיד לטיפות, עדיף לבדוק את הסיבה האמיתית לאודם. ברוב המקרים מדובר ביובש כרוני, שנגרם ממיזוג, שימוש ממושך במחשב והיעדר מצמוץ תדיר בעין או משימוש בעדשות מגע. במקרים כאלה הפתרון הוא שימוש בתחליפי דמעות מלאכותיים, שתיית מים מרובה והפסקות יזומות במסכים.
משחות סטרואידים
חולי פסוריאזיס או אקזמה מכירים היטב את המשחות הסטרואידיות שמקלות על הגירוד והאדמומיות. אולם שימוש ממושך יוצר מצב שבו הפסקת המריחה מובילה להחמרה מהירה של המחלה. בנוסף, סטרואידים עלולים לגרום לדלדול העור ולהופעת כתמי פיגמנטציה.
טיפולים חלופיים כוללים פוטותרפיה בקרני אור מיוחדות, חשיפה לשמש באזור ים המלח או שימוש בתרופות ביולוגיות חדשות שנכנסו לסל התרופות שנחשבות ליעילות ביותר ומעלים לחלוטין את התסמינים. בשיטות אלו ניתן להפחית בהדרגה את השימוש במשחות ולהחזיר שליטה על התסמינים עד להיעלמותם.
משלשלים
עצירות כרונית היא בעיה שכיחה, ובתי המרקחת מציעים מגוון רחב של משלשלים. החומרים מגרים את דופן המעי ומעודדים תנועתיות, אך הגוף מתרגל במהירות. התוצאה היא שמינון שהיה יעיל בעבר כבר אינו מספיק, והמשתמש מעלה עוד ועוד את הכמות.
הטיפול המומלץ בעצירות הוא תזונה עשירה בסיבים, שתייה מרובה, פעילות גופנית ושימוש בתכשירים עדינים יותר כמו לקטולוז או חוקנים זמניים. בשנים האחרונות אושרה בישראל התרופה רזולור שגורמת בתוך שעה מהנטילתה לפעולת מעיים המביאה להתרוקנות יעילה. התמכרות למשלשלים קשה לגמילה אך אפשרית, ובמקרים רבים מתבצעת בהפחתה הדרגתית לצד שינויי אורח חיים.
משככי כאבים
כדורי אקמול, אדוויל או אופטלגין נראים תמימים, אבל שימוש יומיומי עלול להוביל לתופעה הנקראת "כאב ראש על רקע תרופות": הכאב חוזר בעוצמה גדולה יותר ככל שנוטלים יותר כדורים.
במיוחד בעייתיות הן תרופות המכילות קודאין, ממשפחת האופיאטים. החומר אמנם מקל על הכאב, אך גורם עם הזמן לתלות פיזית, סבילות גבוהה ואפקט ריבאונד. במינונים גבוהים קודאין עלול לגרום גם לעצירות קשה ולהרדמות לא רצונית.
בקטגוריה החמורה ביותר נמצאות תרופות האופיאטים החזקים, הניתנות לרוב לחולי סרטן או לכאבים כרוניים קשים: טרמדקס, אוקסיקוד, פנטניל ומתדון. מדובר בחומרים בעלי פוטנציאל התמכרות גבוה מאוד. גם שימוש קצר עלול להוביל לתלות פיזית ונפשית, ובמינונים גבוהים הסיכון למנת יתר קטלנית משמעותי.
תהליך הגמילה מאופיאטים חייב להיעשות בליווי רפואי ולעיתים במסגרת אשפוז, באמצעות הפחתה הדרגתית של המינון או שימוש בתרופות חלופיות המדכאות את תסמיני הגמילה.
סיכום
המודעות היא הצעד הראשון: לדעת שתרופה אינה פתרון קבוע אלא כלי זמני. בכל מקרה של שימוש ממושך מומלץ להתייעץ עם רופא על דרכי גמילה ועל טיפול חלופי יעיל שיאפשרו להתמודד עם הבעיה מבלי להיכנס למעגל התמכרותי מסוכן.
התרעות פיקוד העורף