ביום האלצהיימר העולמי מזכירים מומחים כי למרות שאין למחלה ריפוי, צעדים יומיומיים יכולים להפחית את הסיכון או לעכב את התפתחותה. חלק מהשיטות מבוססות היטב במחקר, בעוד אחרות פחות מוכחות. הנה כל מה שצריך לדעת על המחלה ועל הדרכים להגן על המוח.
מהי מחלת אלצהיימר? מדובר במחלה ניוונית של המוח, הנחשבת לגורם השכיח ביותר לדמנציה. המחלה גורמת להרס הדרגתי של תאי עצב ולשיבוש בקשרים שביניהם. במהלכה מצטברים במוח חלבונים לא תקינים, ובעיקר עמילואיד בטא וחלבון טאו, הנדבקים זה לזה ויוצרים משקעים הפוגעים בתפקוד הרגיל של התאים.
כתוצאה מכך, אזורים שונים במוח שאחראים על זיכרון, על תפקודי שפה, על חשיבה ועל התנהגות מתחילים להתנוון בהדרגה. תסמיני המחלה הראשונים לרוב מופיעים כירידה בזיכרון לטווח קצר או בקושי להיזכר במידע בסיסי, ובהמשך הם מחמירים וכוללים אובדן יכולת שיפוט, שיבושים בשפה, בלבול ואובדן שליטה על התנהגות. בשלב הסופי החולה מאבד את יכולתו לבצע פעולות יומיומיות פשוטות ואף זקוק לסיוע מלא.
האלצהיימר אינה מתפרצת בבת אחת, אלא מתקדמת לאיטה במשך שנים רבות. כבר בשלב המוקדם ניתן לזהות סימנים עדינים, כמו שכחה של פגישות או קושי למצוא מילים. בהמשך מתווספים קשיים חמורים יותר בהתמצאות במרחב, בקבלת החלטות, בזיהוי אנשים מוכרים ובשמירה על שגרת חיים.
המחלה עוברת דרך שלבים מוגדרים: ירידה קוגניטיבית מתונה, שבה יש פגיעה קלה אך עדיין תפקוד עצמאי, ובהמשך שלב של דמנציה מתקדמת שבו נפגעים תפקודים מורכבים, ועד לשלב חמור שבו החולה תלוי לחלוטין בסביבתו. מעבר לתפקוד הקוגניטיבי, המחלה משפיעה גם על מצב הרוח וההתנהגות, עם הופעת סימפטומים כמו חרדה, דיכאון, תוקפנות או אדישות. תהליך זה נמשך לרוב בין עשר לחמש עשרה שנים, ומעמיס מאוד הן על החולה והן על בני משפחתו.
אלצהיימר היא מגפה עולמית של ממש. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, כיום חיים ברחבי העולם כ־55 מיליון אנשים עם דמנציה, ואלצהיימר מהווה את רוב המקרים. בכל שנה מתווספים עוד כעשרה מיליון חולים חדשים. בישראל, הערכות מדברות על כ־150 אלף אנשים עם דמנציה, רובם באלצהיימר, ומספר זה צפוי להכפיל את עצמו בעשורים הקרובים בשל העלייה בתוחלת החיים.
מדובר באחת המחלות הכרוניות היקרות ביותר מבחינת עלויות מערכת הבריאות, בשל הצורך בטיפול ממושך, סיעודי ותרופתי, וגם בגלל ההשלכות הכלכליות על בני המשפחה המטפלים. מעבר למספרים היבשים, זוהי מחלה שמשנה את חייהם של משפחות שלמות ופוגעת באופן עמוק באיכות החיים של החולים עצמם.
הגורם העיקרי להתפתחות אלצהיימר הוא הגיל: רוב החולים מאובחנים לאחר גיל 65, והסיכון להכפיל את עצמו בכל חמש שנים נוספות. לצד זאת, לגנטיקה יש השפעה חשובה, כאשר נשאות של הגן APOE4 מעלה משמעותית את הסיכון. אך הגנטיקה היא רק חלק מהתמונה. מחקרים גדולים הראו שגורמי סיכון רפואיים כמו יתר לחץ דם לא מאוזן, סוכרת כרונית, כולסטרול גבוה והשמנת יתר – כולם תורמים להתפתחות המחלה. גם אורח חיים לא בריא הכולל עישון, חוסר פעילות גופנית ותזונה עתירת שומן וסוכר נמצא כגורם משמעותי.
נוסף לכך, מצב נפשי כמו דיכאון כרוני, בדידות ממושכת וחוסר קשרים חברתיים עשויים להאיץ את הופעת התסמינים. מחקרים מצביעים גם על קשר בין השכלה נמוכה או חוסר אתגור של המוח לאורך החיים לבין סיכון גבוה יותר לדמנציה. ליקויי שמיעה וראייה שלא טופלו בזמן נמצאו אף הם כגורמים שמאיצים ירידה קוגניטיבית.
האבחון מבוסס על שילוב של בדיקות רפואיות והערכות קוגניטיביות. בארץ קיימת המלצה לבצע הערכות קוגניטיביות סדירות מגיל 60 ומעלה, אחת לשנה, אך בפועל המלצה זו אינה מיושמת תמיד. האבחון כולל שאלונים ובדיקות זיכרון, לעיתים בדיקות הדמיה כמו MRI או PET לזיהוי משקעים של חלבוני עמילואיד וטאו במוח, וכן בדיקות דם ונוזל שדרה.
זיהוי מוקדם חשוב במיוחד בשלב שבו החולה נמצא בירידה קוגניטיבית מתונה, כלומר עדיין מתפקד באופן עצמאי יחסית אך מתחילים להופיע קשיים יומיומיים. אבחון נכון בשלב זה מאפשר התערבות מוקדמת, תרופות, טיפולים תומכים ושינויים באורח החיים – שעשויים לעכב את התקדמות המחלה למשך שנים. עם זאת, רק כחמישית מהחולים מאובחנים בשלב זה, מה שמעיד על פער גדול במודעות ובזמינות שירותי האבחון.
אין כיום תרופה שמרפאת אלצהיימר או עוצרת לחלוטין את התקדמותה, אך קיימות תרופות שיכולות להאט את התהליך ולשפר איכות חיים. תרופות מקבוצת מעכבי אצטילכולין אסטראז, למשל, משפרות זמנית את התקשורת בין תאי העצב ויכולות לשפר זיכרון וריכוז. תרופות חדשות יותר, המכוונות לפינוי חלבוני עמילואיד מהמוח, מעוררות תקווה אך יעילותן עדיין מוגבלת והן מיועדות בעיקר לחולים בשלבים מוקדמים.
לצד הטיפול התרופתי, קיימת חשיבות עצומה בטיפול כוללני: פיזיותרפיה לשמירה על תפקוד מוטורי, טיפול רגשי, עזרה בהתמצאות סביבתית ותמיכה לבני משפחה. טיפול בגורמי סיכון רפואיים כמו לחץ דם או סוכרת חשוב לא פחות, שכן הוא עשוי להאט את קצב ההידרדרות.
נכון להיום אין אפשרות להבטיח מניעה מלאה של אלצהיימר. עם זאת, מחקרים בינלאומיים מראים כי עד 45 אחוזים ממקרי הדמנציה בעולם היו ניתנים למניעה או לעיכוב אם צעדים מתאימים היו ננקטים מבעוד מועד. המשמעות היא שגם אם הגנטיקה אינה ניתנת לשינוי, יש לנו שליטה על חלק ניכר מהסיכון באמצעות ניהול אורח חיים בריא והקפדה על טיפול רפואי מונע. ככל שמתחילים בשמירה על גורמי אורח חיים בגיל מוקדם יותר, כך ההגנה יעילה יותר, אך גם בגיל מבוגר עדיין ניתן להרוויח מהפחתת סיכון. למעשה, מדובר במסר מעודד: לכל אחד יש יכולת להשפיע על עתידו הקוגניטיבי.
גם שמירה על לחץ דם תקין, רמות סוכר וכולסטרול מאוזנות והימנעות מעישון הוכחו כצעדים מרכזיים. הקפדה על משקל גוף בריא מפחיתה סיכון נוסף, ובשילוב עם טיפול במחלות כרוניות מדובר באסטרטגיה מוכחת לעיכוב ירידה קוגניטיבית. כל אלה הם צעדים פשוטים יחסית שיכולים לעשות הבדל משמעותי.
לימוד מתמשך, קריאה, פתרון תשבצים, נגינה או לימוד שפה חדשה נמצאו כולם קשורים בסיכון מופחת לדמנציה. אף שהראיות אינן חד־משמעיות לגבי סיבתיות ישירה, נראה כי גירוי מתמשך של המוח תורם ליצירת "רזרבה קוגניטיבית" – כלומר, גיבוי של רשתות עצביות שמאפשרות למוח להתמודד טוב יותר עם שינויים ניווניים.
מחקרים ארוכי טווח הראו שאנשים שעסקו בלמידה פעילה בגיל מבוגר שמרו על תפקודים קוגניטיביים לאורך זמן. גם עיסוק בתחביבים אינטלקטואליים או אמנותיים נמצא כקשור להגנה מסוימת. אם כן, ייתכן שלא ניתן למנוע לחלוטין את המחלה בדרך זו, אך בהחלט אפשר להאט את הופעת התסמינים.
מחקרים רחבי היקף מצאו קשר ברור בין בדידות ודיכאון כרוני לבין סיכון מוגבר לדמנציה. לעומת זאת, אנשים ששמרו על רשת חברתית פעילה, כולל חברויות, קשרי משפחה והשתתפות בפעילות קהילתית, נהנו מסיכון מופחת לירידה קוגניטיבית. ההסבר לכך קשור ככל הנראה גם לגירוי המוחי שנוצר במפגש חברתי וגם לתמיכה הרגשית שהוא מעניק. בדידות, לעומת זאת, מביאה לעלייה בלחץ נפשי, להחמרת דיכאון ולהשפעות פיזיולוגיות שליליות על המוח. שמירה על קשרים חברתיים נתפסת כיום כאחת מאבני היסוד במניעה, לצד פעילות גופנית ותזונה בריאה.
למרות הפופולריות של תוספים כמו אומגה 3, גינקו בילובה או ויטמין E, ההוכחות המדעיות ליעילותם במניעת אלצהיימר אינן חדות. סקירות מקיפות של מאות מחקרים מצאו ראיות חלשות בלבד להשפעה ממשית על התפתחות המחלה.
אומגה 3, למשל, עשויה לתרום לבריאות הלב והמוח באופן כללי, אך לא הוכח שהיא מעכבת ירידה קוגניטיבית משמעותית. ארגוני בריאות בינלאומיים ממליצים להסתמך על תזונה מגוונת ובריאה כמקור עיקרי לויטמינים ומינרלים ולא על תוספי תזונה. שימוש בתוספים ללא בקרה רפואית אף עלול להיות מסוכן במקרים מסוימים. לכן, ההמלצה היא לא להתפתות להבטחות שיווקיות אלא להעדיף אורח חיים מאוזן.
אלצהיימר אמנם אינה ניתנת לריפוי, אך היא גם אינה גזירת גורל מוחלטת. מחקרים מראים שחלק ניכר מהמקרים ניתן לדחייה או לעיכוב באמצעות צעדים פשוטים יחסית – פעילות גופנית קבועה, תזונה נכונה, שמירה על קשרים חברתיים וטיפול רפואי מוקדם בגורמי סיכון כמו יתר לחץ דם או סוכרת.
המומחים קוראים לכל אחד לשמור על מוחו כבר מהעשורים המוקדמים של החיים, אבל גם בגיל מבוגר ניתן לשנות הרגלים ולהשפיע. זהו מסר אופטימי ליום האלצהיימר העולמי: בידינו היכולת לעצב חלק מהעתיד הקוגניטיבי שלנו, ולהגיע לגיל מבוגר עם מוח חד ומתפקד הרבה יותר ממה שהיה אפשר לחשוב בעבר.
התרעות פיקוד העורף