על פי המחקר שבוצע במרכז הרפואי של אוניברסיטת העיר יוקוהמה, מדובר בפריצת דרך משמעותית. עד כה, למרות מאות מיליוני נדבקים ברחבי העולם מאז פרוץ מגפת הקורונה, לא היה ידוע מה גורם לתחושת הבלבול, השכחה, והקושי להתרכז שמדווחים עליהם יותר מ-80 אחוזים מהסובלים מקורונה ממושכת. הדמיות מוח קודמות הצביעו על שינויים מבניים מסוימים, אך לא הצליחו לזהות את מקור ההפרעה ברמה המולקולרית.
במחקר הושוו סריקות מוח של 30 חולי קורונה ממושכת הלוקים בערפול מוח לעומת 80 נבדקים בריאים. התוצאות היו חד-משמעיות: בקרב החולים נצפתה עלייה נרחבת ומשמעותית בצפיפות קולטני AMPA באזורים רבים במוח, והמידה שבה הופיעה העלייה התאימה בדיוק לרמת הפגיעה הקוגניטיבית שנמדדה אצל כל משתתף. ככל שהצפיפות הייתה גבוהה יותר, כך נרשמו קשיים חמורים יותר בזיכרון ובריכוז.
בנוסף, נמצא קשר ישיר בין רמות הקולטנים לבין סמנים דלקתיים שונים, מה שמרמז על כך שדלקת כללית הנגרמת בעקבות הזיהום הנגיפי עשויה לשבש את ויסות הקולטנים ולגרום להפרעה בתקשורת העצבית. השילוב בין דלקת לפעילות-יתר עצבית עשוי להיות הגורם המרכזי לערפול המוח המתמשך.
החוקרים מציינים שהשיטה החדשה מאפשרת לראשונה למדוד באופן אובייקטיבי את היקף התופעה במוח החי, וכך להבדיל בין חולי קורונה ממושכת לבין אנשים בריאים בדיוק מרשים: 100 אחוז רגישות ו-91 אחוז סגוליות. מדובר באחוזים גבוהים במיוחד המצביעים על כך שהממצאים אינם מקריים.
פרופ' טקהאשי הסביר שהתגלית הזו עשויה לסלול דרך לפיתוח טיפולים ממוקדים. לדבריו, תרופות המדכאות את פעילות קולטני ה-AMPA עשויות להחזיר את התפקוד הקוגניטיבי לרמות תקינות ולהקל את תחושת הערפול המוחי: "באמצעות טכנולוגיית ההדמיה החדשה שפיתחנו, אנחנו מקווים לספק כלים חדשניים לאבחון ולטיפול בתופעה שהפכה לאחת מהאתגרים הרפואיים המשמעותיים ביותר של העידן שלאחר הקורונה", אמר.
המשמעות של המחקר חורגת מעבר לתחום הקורונה. על פי החוקרים, ייתכן שמנגנון דומה עומד בבסיס מחלות נוספות שבהן יש ליקויים בזיכרון ובריכוז כמו דמנציה, סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית. הבנת התהליך הפתולוגי של ערפול המוח בקורונה עשויה לספק רמזים גם לטיפול במחלות מוח אחרות.
עוד הוסיף: "המחקר היפני מציג כעת הוכחה ביולוגית ברורה לכך שיש שינוי מוחי מדיד, שקשור לקולטנים שאחראים על פעילות החשיבה והזיכרון. זו עדות חשובה שמעניקה תוקף מדעי לתחושות המטופלים ומראה שהקורונה יכולה להשאיר עקבות נוירולוגיים ממשיים גם חודשים רבים לאחר ההחלמה מהמחלה. וברגע שאנחנו מזהים מנגנון ביולוגי ברור, נפתחת הדלת לשורה של מחקרים תרופתיים שינסו להשפיע על אותם קולטנים במטרה לשפר את התפקוד המוחי. זו נקודת מפנה של ממש בהבנת ההשלכות הנוירולוגיות של נגיף הקורונה".