כך מאות ימים של פחד, רעב ובדידות מתחלפים ברגע אחד בתחושת חירות, הקלה ואור יום אמיתי. הגוף, שחי זמן רב במתח קיצוני, מגיב לפרץ הרגשי העצום בשחרור מסיבי של הורמונים שמעוררים, מרוממים ומטעים. האדרנלין, הדופמין והסרוטונין משתחררים בבת אחת, ויחד יוצרים אצל החטופים מראית עין של חיוניות ושל שמחה עילאית.
האדרנלין, הורמון הלחץ והדריכות, מופרש מבלוטת יותרת הכליה ברגעים של סכנה או התרגשות. הוא מעלה את קצב הלב, מגביר את לחץ הדם, מחדד את החושים ומכוון את זרימת הדם לשרירים. אצל החטופים, שהיו נתונים במתח כרוני מתמשך, הגוף התרגל לחיות על “מצב הישרדותי”. עם הבשורה על השחרור, מתרחש גל אדרנלין עוצמתי שגורם להם להיראות ערניים, חזקים ומלאי אנרגיה – אף על פי שהגוף תשוש.
לצד האדרנלין, משתחרר גם דופמין, הורמון ההנאה והתגמול. הוא נוצר במוח ומופרש בכמויות גדולות בעת הישגים משמעותיים או רגעים של אושר. אצל החטופים, עצם המפגש הראשון עם בני המשפחה, אור השמש והאוכל החם – משחררים דופמין ברמות גבוהות במיוחד. ההשפעה דומה לזו של “גל אופוריה” הגורם להם להיראות מאושרים וחזקים, אך מדובר בתחושה זמנית בלבד. עם דעיכת ההורמון, עלולה להגיע תחושת ריקנות, עצב ואף דיכאון פוסט־טראומטי.
הסרוטונין, הורמון נוסף שמווסת את מצב הרוח, התיאבון והשינה, גם הוא מתפרץ בשעות שלאחר השחרור. מאחר שבשבי סבלו החטופים ממחסור חמור בו בשל דיכוי מתמשך של מנגנוני השמחה, העלייה הפתאומית שלו יוצרת תחושת רוגע מזויפת וביטחון עצמי מדומה. זוהי תגובה טבעית של הגוף לניסיון לשוב לאיזון רגשי, אך האיזון הזה שברירי מאוד.
בתוך כך, גם הורמון הקורטיזול, ההורמון המרכזי של תגובת הסטרס – משחק תפקיד כפול. בשבי רמותיו היו גבוהות עקב מתח ממושך, ובשחרור הן צונחות בחדות. הירידה הזו עשויה לגרום לעייפות עמוקה, כאבי ראש, ירידה בלחץ הדם ופגיעות לזיהומים. הגוף עובר ממצב הישרדות למצב שחזור, והמערכות כולן מתאמצות להתאזן מחדש.
על אף החיוכים והעמידה הזקופה מול המצלמות, החטופים סובלים מהשלכות גופניות קשות. תקופה ארוכה של רעב קיצוני הביאה לאובדן שומן ושריר, לדלדול חלבונים חיוניים ולשימוש בשריר כמקור אנרגיה. תהליך זה גורם לחולשה כללית ולמצב של קטבוליזם – פירוק רקמות הגוף לשם הישרדות. מערכת החיסון נחלשה מאוד, ומאגרי המינרלים התרוקנו, כך שהחטופים חשופים להפרעות קצב לב, עילפון ואף סכנת חיים.
גם מערכת העצבים נפגעה. מחסור ממושך בויטמינים מקבוצת B, החיוניים לתפקוד מוחי תקין, עלול לגרום לבעיות בזיכרון, קושי בקבלת החלטות, הפרעות שינה וירידה ביכולת הריכוז. למרות שהורמוני השמחה מנסים להעניק תחושת איזון, הם אינם מסוגלים לשקם את הנזקים המוחיים שנגרמו.
גם השיקום הנפשי דורש זהירות. התמוטטות רגשית לאחר האופוריה הראשונית היא תופעה שכיחה. כשהגוף מפסיק לשחרר הורמוני לחץ, נוצר “שקט כימי” שמותיר את האדם מותש רגשית. רבים יחוו תחושת ריק, בלבול או חוסר שייכות לעולם החופשי.
בסופו של דבר, אותם הורמונים שמעניקים לחטופים החופשיים חיוך, אנרגיה ואור בעיניים, הם גם אלה שמסתירים את עומק הפגיעה הפיזית והנפשית שנחרטה בהם. רק בשבועות ובחודשים הקרובים יתבררו ממדי הנזק האמיתי, והמערכת הרפואית תידרש ללוות כל אחד מהם בתהליך שיקום ממושך אל הגוף, אל הנפש ואל החיים עצמם. אולם מניסיון השבים לפניהם, ומסיפורם של שורדי זוועות העבר, ברור שכוח הרצון האנושי, יחד עם הטיפול הרפואי, החיבוק המשפחתי והאהבה האינסופית של העם בישראל, יעזרו להם לשוב בהדרגה אל האור, ואל עצמם.
התרעות פיקוד העורף