ברונכיטיס היא דלקת של הסימפונות, צינורות האוויר הגדולים המובילים את האוויר מהקנה אל הריאות. כשצינורות אלה מודלקים, נוצרת בצקת ברירית ודפנותיה מתעבות, מה שמצמצם את מעבר האוויר ומוביל לשיעול מתמשך. השם "ברונכיטיס" מתאר למעשה את התגובה הדלקתית של הגוף לזיהום או גירוי, והיא יכולה להיות חריפה או כרונית, בהתאם למשכה ולגורמיה.
הצורה החריפה, הנפוצה יותר, נגרמת ברוב המקרים כתוצאה מנגיפים כמו אלו שגורמים לשפעת, RSV או קורונה, ולעיתים רחוקות יותר מחיידקים כמו מיקופלזמה פנאומוניה או בורדטלה פרטוסיס (שעלת). אצל מעשנים, אנשים עם מחלות ריאה כרוניות או מערכת חיסון מוחלשת, הדלקת עלולה להחמיר ולהתפתח לסיבוכים כמו דלקת ריאות.
ברונכיטיס חריפה מופיעה בעיקר בעונות המעבר ובחורף, כאשר מערכת החיסון מתמודדת עם ריבוי נגיפים באוויר. שכיחותה גבוהה מאוד, ומוערך שכ־5 עד 10 אחוזים מהמבוגרים ו־20 אחוזים מהילדים סובלים ממנה לפחות פעם אחת בשנה. אצל מבוגרים בריאים מדובר לרוב במחלה חולפת שאינה מסכנת חיים, אך אצל קשישים או חולים כרוניים היא עלולה לגרום לקושי נשימתי משמעותי ואף לאשפוז.
ברונכיטיס כרונית, לעומת זאת, היא סיפור שונה. מדובר במצב שבו מתפתחת דלקת קבועה בדרכי הנשימה, לרוב עקב עישון ממושך, עבודה בסביבה מזוהמת או חשיפה לחומרים מגרים. ההגדרה הרפואית מדויקת: שיעול עם ליחה הנמשך לפחות שלושה חודשים בשנה, במשך שנתיים רצופות. ברונכיטיס כרונית היא אחד המרכיבים המרכזיים במחלת ה־COPD , מחלת ריאות חסימתית כרונית מהגורמים המובילים לתמותה בעולם המערבי.
הסימן הבולט ביותר הוא שיעול מתמשך. בתחילה הוא יבש, ובהמשך מלווה בליחה צהובה או ירקרקה. תסמינים נוספים כוללים צריבה בחזה, עייפות, כאבי ראש, ולעיתים גם חום נמוך. בחלק מהמקרים יש תחושת קוצר נשימה, במיוחד במאמץ או בלילה. אצל חולים כרוניים, התסמינים עשויים להחמיר בהדרגה לאורך שנים, עד שנגרמת פגיעה קבועה בתפקוד הריאות.
האבחנה מבוססת על תיאור התסמינים ועל בדיקה גופנית אצל רופא המשפחה או רופא ריאות. בבדיקה יאזין הרופא לריאות באמצעות סטטוסקופ, ובמקרים מסוימים ימליץ על צילום חזה כדי לשלול דלקת ריאות או מחלה אחרת. בבירורים ממושכים, ובמיוחד אצל מעשנים או חולים כרוניים, נעשה גם תפקוד ריאות (ספירומטריה) לבדיקת נפחי האוויר בריאות. במקרים שבהם מופיעים חום גבוה, קוצר נשימה חמור או ליחה דמית נדרש בירור מעמיק יותר, מחשש לזיהום חיידקי או סיבוך ריאתי.
בברונכיטיס חריפה הטיפול הוא תומך בלבד: מנוחה, שתייה מרובה של נוזלים חמים, תרופות להקלה על שיעול או להפרשת ליחה, ולעיתים שימוש במשאפים להרחבת דרכי הנשימה. ברוב המקרים אין צורך באנטיביוטיקה, שכן מדובר בזיהום נגיפי. רק אם קיים חשד לזיהום חיידקי או שהחולה בקבוצת סיכון, ישקול הרופא טיפול אנטיביוטי מתאים.
במקרים חמורים יינתנו גם סטרואידים בשאיפה או בכדורים כדי להפחית את הדלקת, וכן טיפול בחמצן במידת הצורך. חולי ברונכיטיס כרונית מקבלים לרוב טיפול קבוע במשאפים משולבים של סטרואידים ומרחיבי סמפונות, ולעיתים טיפול בשיקום נשימתי הכולל תרגילי נשימה, פעילות גופנית מותאמת והפסקת עישון.
ברונכיטיס נוטה להחמיר אם ממשיכים בפעילות מאומצת בזמן המחלה. הרופאים ממליצים על מנוחה מוחלטת, במיוחד בימים הראשונים, כדי לאפשר לריריות להחלים. גם עישון, אפילו של סיגריה אחת ביום, עלול להאריך את משך המחלה ולגרום לסיבוכים. במקרים כרוניים, הפסקת עישון היא הצעד החשוב ביותר לשיפור התפקוד הריאתי ולהאטת ההידרדרות.
ישנם מקרים שבהם ברונכיטיס נגרמת לא מזיהום, אלא מחשיפה ממושכת לחומרים מגרים כמו עשן, אדים כימיים או אבק. בישראל נרשמים מדי שנה אלפי מקרים של ברונכיטיס בקרב עובדים בתעשיות מתכת, בניין ומפעלים. גם אלרגיות עונתיות יכולות לגרום לגירוי סימפונות ולדלקת דמוית ברונכיטיס.
ברוב המקרים של ברונכיטיס חריפה, ההחלמה מתרחשת תוך שבוע עד שלושה שבועות, אף שהשיעול עשוי להימשך זמן רב יותר. אצל אנשים מבוגרים או מעשנים, ההתאוששות עלולה להיות איטית. הרופאים ממליצים להימנע מחשיפה לקור, להקפיד על שתייה מרובה, ולאוורר את הבית כדי להפחית את ריכוז הנגיפים באוויר. במקרים כמו זה של נתניהו, הסובל מרקע אלרגי, ממליצים לרוב להביא לשליטה בהתקפי האלרגיה, באמצעות תרופות אנטיהיסטמיניות כמו טלפסט במינון של לעתים גם 3-4 כדורים ביממה, תרסיס קורטיקוסטרואידים לאף, ועל פי הצורך משאפים או אינהלציות.
התרעות פיקוד העורף