צפו: חולה מנגנת על קלרינט באמצע ניתוח מוח

מנגנת כשהראש פתוח: דניס בייקון, בת 65 מאנגליה, אובחנה בשנת 2014 כחולה במחלת פרקינסון, שגרמה לה להאטת תנועות, נוקשות שרירים וקשיי הליכה. המחלה גם פגעה ביכולתה לעסוק בתחביב האהוב עליה, נגינה בקלרינט. בשבוע שעבר עברה בייקון ניתוח מוח נדיר, כשבמהלכו נדרשה לנגן על הקלרינט כדי לסייע למנתחים לוודא שהאלקטרודות מושתלות במיקום המדויק במוחה.

הטכנולוגיה החדשנית ששמה "גרייה מוחית עמוקה" (Deep Brain Stimulation) נחשבת בשנים האחרונות לאחת הדרכים היעילות להפחתת תסמיני מחלת הפרקינסון. במסגרת ההליך מושתלות אלקטרודות זעירות באזורים ספציפיים במוח, ומחוברות למכשיר דמוי קוצב לב הממוקם מתחת לעור. מכשיר זה שולח פולסים חשמליים עדינים שמווסתים את הפעילות החשמלית במוח ומפחיתים תסמינים כמו רעד, נוקשות שרירים והאטת תנועה.

בבית החולים קינגס קולג’ בלונדון, שבו נערך הניתוח, ביקשו מהרופאים מבייקון להביא עמה את הקלרינט לחדר הניתוח. הרופאים ביקשו ממנה לנגן בזמן שהיו ערים להשפעות המיידיות של הגרייה המוחית על תנועות הידיים והאצבעות. הם צפו בזמן אמת כיצד שיפור בהפעלת הזרם החשמלי גורם לשחרור ניכר בתנועת ידה הימנית, שאיפשר לה לנגן בקלות רבה יותר.

"הרגשתי שהיד שלי נעה הרבה יותר בחופשיות ברגע שהחלו להפעיל את הגירוי", סיפרה בייקון לאחר הניתוח. "זה גרם לי לשמחה עצומה, כי סוף סוף הצלחתי לנגן שוב בלי שהאצבעות יתקעו. אני גם הולכת כיום בקלות רבה יותר, ומתכננת לחזור לשחות ולרקוד כמו פעם".

לדברי הצוות הרפואי, הניתוח נמשך כארבע שעות ובוצע כשהמטופלת בהכרה מלאה. בחדר הניתוח נכחו רופאי נוירוכירורגיה, נוירולוגים ומהנדסי ביו-רפואה שעקבו אחר תנועותיה ותגובותיה לכל שינוי בעוצמת הגירוי החשמלי. הרופאים מסבירים כי ביצוע הניתוח כשהמטופל ער מאפשר התאמה מדויקת יותר של מיקום האלקטרודות והבנת ההשפעה המיידית על התפקוד המוטורי. במקרים מסוימים, מבקשים מהמטופלים לבצע משימות כמו דיבור, שירה, ציור או נגינה, כדי להעריך את השפעת הטיפול בזמן אמת.

מחלת הפרקינסון היא אחת ממחלות הניוון הנוירולוגיות הנפוצות בעולם, וממנה סובלים יותר מעשרה מיליון אנשים. מדובר במחלה כרונית שמקורה בפגיעה בתאי עצב במוח המפרישים את החומר דופמין, החיוני לתיאום התנועה. עם התקדמות המחלה מופיעים רעד, האטה בתנועות, קשיי הליכה ודיבור ולעיתים גם שינויים קוגניטיביים ורגשיים.

על פי נתוני הקרן העולמית לפרקינסון, השכיחות הולכת ועולה עם הגיל, אך ב־15 אחוז מהמקרים המחלה מאובחנת גם בגיל צעיר מ־50. עד כה אין ריפוי למחלה, אך תרופות וניתוחים כמו זה שעברה בייקון מאפשרים שיפור משמעותי באיכות החיים ובהפחתת התסמינים.

בייקון, שהחלה לנגן על קלרינט עוד בילדותה, אמרה כי זה היה רגע מרגש ומצמרר כאחד. "לא דמיינתי שאנגן פעם על הקלרינט בזמן ניתוח מוח", סיפרה. "אבל ברגע שהצלילים הראשונים יצאו, הרגשתי שוב חיה. המוזיקה החזירה לי את התקווה".

בסיום הניתוח דיווח הצוות הרפואי כי השיפור בתנועות הידיים נשמר גם לאחר ההתעוררות המלאה. כעת היא צפויה לעבור תקופת שיקום קצרה, שבסיומה תוכל לשוב לפעילויות שאהבה – ובמיוחד למוזיקה. בבית החולים מסכמים את המקרה כהישג רפואי ומרגש שממחיש את הכוח של שילוב מדע, טכנולוגיה ורוח האדם. "היכולת של מטופלת לנגן במהלך ניתוח מוח מאפשרת לנו לדייק את ההתערבות ולתת לה חיים חדשים", אמרו. "זו דוגמה נדירה לרפואה שמקשיבה לצלילים של ההחלמה".