הנתונים שנאספו על ידי החוקרים מקינגס קולג' בלונדון מתבססים על 151 מחקרים מבוקרים ו-17 דוחות רשמיים של רשות המזון והתרופות האמריקאית. הם ניתחו את השפעתן של 30 תרופות שונות על אלפי מטופלים במהלך שמונה שבועות טיפול. בניגוד למחקרים קטנים בעבר שהתמקדו בתרופה אחת או שתיים, כאן נבחנו כולן באותם תנאים, כך שהחוקרים הצליחו לזהות בבירור אילו תרופות משמינות, אילו מרזות, ואילו כמעט אינן משפיעות על המשקל.
מהמחקר עלה כי התרופה מפרוטילין (המוכרת בארץ כלודיומיל) גרמה לעלייה ממוצעת של כ-1.8 ק"ג בתקופת טיפול של שמונה שבועות, ואילו התרופה אגומלטין (ולדוקסן) דווקא הובילה לירידה ממוצעת של 2.4 ק"ג. תרופות נוספות, ובהן אמיטריפטילין (אלטרול, טריפטלגין) נמצאו כקשורות לעלייה גם בלחץ הדם ובדופק הלב, ואילו תרופות חדשות יותר כמו פלובוקסמין (לובוקס) האטו את קצב הלב בכ-8 פעימות לדקה בממוצע.
לצד המשקל והדופק, החוקרים מצאו כי חלק מהתרופות השפיעו גם על רמות השומנים בדם. למשל, פארוקסטין (סרוקסט, פקסטין), דולוקסטין (סימבלטה), ונלפקסין (אפקסור) ודסוונלפקסין (פריסטיק) נמצאו קשורות לעלייה ברמות הכולסטרול. המשמעות, לדברי החוקרים, היא כי בבחירת תרופה נוגדת דיכאון יש להביא בחשבון לא רק את יעילותה בהפחתת דיכאון וחרדה, אלא גם את השפעתה על מערכות הגוף הפיזיולוגיות.
פילינגר ועמיתיו מתכננים לפתח בקרוב כלי דיגיטלי שיסייע לרופאים לבחור את התרופה המתאימה ביותר לכל מטופל. הכלי יכלול רשימת תופעות לוואי מדויקות לכל תרופה, ויאפשר לדוגמה להימנע מתרופה שמעלה לחץ דם אצל אדם הסובל מיתר לחץ דם, או לבחור דווקא תרופה שמסייעת בירידה במשקל אצל מי שסובל מהשמנה. לדבריו, "הרעיון הוא לבחור את המולקולה הנכונה לאדם הנכון".
החוקרים הודו שנדרשים מחקרים ארוכים יותר, אך העריכו שהדפוסים שנמצאו בטווח הקצר ישתקפו גם בטווח הארוך. לדבריהם כשעלייה במשקל מתרחשת מהר, היא לרוב נוטה להישאר. ברגע שהעלית כמה קילוגרמים, קשה מאוד להוריד אותם שוב.
המחקר מצטרף לשורה של ממצאים מהשנים האחרונות המדגישים את החשיבות של התאמה אישית של טיפולים פסיכיאטריים. מעבר להיבט הנפשי, תרופות רבות משפיעות גם על מערכות הגוף השונות, והבנה מדויקת של השפעות אלה עשויה להפוך את הטיפול בנפש לבטוח ומדויק יותר.
המסר של החוקרים הוא כי עידן ה"ניסוי וטעייה" בבחירת תרופות נוגדות דיכאון עומד להסתיים. בעתיד הלא רחוק, יוכל הרופא לבחור את התרופה האופטימלית למטופל לא רק לפי סוג הדיכאון, אלא גם לפי מדדים כמו משקל, לחץ דם, כולסטרול ומחלות נלוות, צעד נוסף בדרך לפסיכיאטריה מותאמת אישית באמת.