המחקר החדש פורסם השבוע בכתב העת הרפואי היוקרתי British Medical Journal. החוקרים בחנו תשע סקירות מדעיות שכללו יחד 40 מחקרים תצפיתיים על השימוש בחומר הפעיל אצטמינופן (בארץ: פראצטמול) במהלך ההיריון והשפעתו האפשרית על הסיכון של הילד לפתח אוטיזם, הפרעת קשב וריכוז או בעיות נוירו-התפתחותיות אחרות. מסקנתם הייתה חד-משמעית: אין ראיות משכנעות לקשר סיבתי בין התרופה לבין ההפרעות הללו.
העבודות שנבחנו מצאו לכאורה קשר אפשרי, אך שבע מתוך תשע הסקירות הדגישו כי אין לראות בכך הוכחה, מאחר שהמחקרים לא הצליחו להפריד בין השפעת התרופה לבין גורמים משפחתיים או גנטיים. החוקרים מאוניברסיטת ליברפול הסבירו כי איכות הראיות שנכללו ברוב הסקירות הוגדרה כ"נמוכה עד נמוכה מאוד", ולכן אין בסיס מדעי לחשש שהתרופה גורמת לאוטיזם או להפרעת קשב.
אחד המחקרים הגדולים שנכללו בסקירה, שנערך בשוודיה וכלל 2.4 מיליון ילדים, מצא כי כאשר השוו בין אחים שחשפו את האם לתרופה לבין אחים שלא, נעלם כל הבדל בשיעור האוטיזם או הפרעת הקשב. המשמעות, לפי החוקרים, היא שהגורמים לקשיים ההתפתחותיים נעוצים ככל הנראה בגנטיקה המשפחתית או במצב הבריאותי של האם, ולא בתרופה עצמה.
החוקרים הדגישו כי מעבר לחשיבות המדעית, יש ערך רגשי משמעותי לממצאים: נשים שילדיהן אובחנו באוטיזם או בהפרעת קשב לא צריכות להרגיש אשמה או לחשוב שהתרופה שנטלו גרמה לכך. “אין עדות לכך שאצטמינופן הוא הסיבה", כתבו החוקרים, “ואסור שנשים יחיו בתחושת אשמה על טיפול רפואי שגרתי ובטוח".
המסקנה הברורה של הסקירה היא כי אקמול, נובימול, דקסמול או "טיילנול" בארה"ב ודומיו נותרו משככי הכאבים המומלצים והבטוחים ביותר לנשים הרות, וכי אין ראיות מדעיות לקשר בינם לבין אוטיזם או הפרעת קשב. המדענים קוראים לרופאים להמשיך להמליץ עליהם בעת הצורך, ולהימנע מהפחדות לא מבוססות שעלולות למנוע טיפול מתאים בנשים ההרות.
התרעות פיקוד העורף