זה קורה לכולנו: רגע אחד אנחנו עצבניים, מוצפים, או אחרי שיחה מעצבנת. וברגע הבא היד כבר בתוך הארון של המתוקים. לפעמים זה אפילו לא בחירה מודעת: הגוף מחפש נחמה מהירה, והמוח יודע בדיוק איפה למצוא אותה. יש משהו כמעט אוטומטי באופן שבו אנחנו פונים לעוגייה, לשוקולד או לפחמימה חמה כשאנחנו בלחץ - כאילו המתוק יכול לתקן את מצב הרוח תוך שנייה.
מאחורי האוטומט הזה יש גם ביוכימיה ברורה, וגם דפוס רגשי שחוזר על עצמו שוב ושוב. למה זה קורה? והאם המתוק באמת מרגיע? או שהוא בעיקר מבלבל את הגוף ואת הראש?
הגישה שלי היא לא להימנע מאוכל לנפש, אלא לשלב אותו במידה הנכונה. גם אם הוא פחות "בריא לגוף", לפעמים הוא בדיוק מה שהנפש צריכה כדי לא להישבר באמצע הדרך. דווקא כשלא מוותרים על כל "הדברים הטעימים" אפשר להמשיך לאורך זמן, בלי תחושת קיפוח ובלי אשמה.
מחקרים מראים: סוכר משפר מצב רוח לשנייה - ופוגע בו לאורך זמן. מחקר גדול שפורסם ב־Scientific Reports מצא שצריכה גבוהה של סוכר הגבירו ב־23% את הסיכון לדיכאון בקרב גברים. מחקר מאוניברסיטת לונדון (UCL) בחן אלפי משתתפים ומצא: תזונה עשירה בפחמימות מעובדות ודלה בירקות, אגוזים ודגים - הייתה קשורה ליותר חרדה ודיכאון.
לעומת זאת, תזונה ים־תיכונית, המבוססת על שומנים טובים ודגנים מלאים, הייתה קשורה לסיכון נמוך יותר להפרעות מצב רוח. סקירה ענקית ב־American Journal of Clinical Nutrition מצאה שפחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה מעלות את הסיכון לתנודות חדות במצב הרוח ולירידה ברמות האנרגיה במהלך היום.
מחקרים מצאו שדפוס כזה לאורך זמן יוצר עומס חמצוני ודלקת נמוכה כרונית, המשפיעים על מערכת העצבים, הוויסות הרגשי והורמוני הסטרס. כלומר: הבעיה היא לא בעוגיה עצמה, אלא בכך שהיא מפעילה רכבת הרים הורמונלית שלא מאפשרת יציבות רגשית לאורך זמן.
הרבה פעמים התשובה האמיתית שלנו בכלל לא קשורה לאוכל. וכשאנחנו מכוונים למה שהגוף והנפש באמת מבקשים, הבחירה במשהו מתוק הופכת למודעת יותר, ולעיתים גם פשוט פחות דחופה. זו לא הימנעות – זו הקשבה.
התרעות פיקוד העורף