תסמונת סנפיליפו נגרמת בשל פגם גנטי המוביל להצטברות חומרים רעילים בתאי המוח. הגוף אינו מפרק כראוי מולקולות מסוימות, והן מצטברות בהדרגה וגורמות לפגיעה עצבית מתמשכת. התוצאה היא הידרדרות קוגניטיבית המתבטאת באובדן יכולות תקשורת, ירידה בתפקוד המוטורי, בעיות התנהגות, הפרעות עיכול וקשיי נשימה ואכילה. עם השנים נפגעת גם המערכת החיסונית, והילדים נהיים פגיעים לזיהומים חוזרים.
השלב שבו נמצא טייט נחשב קריטי משום שבגיל זה מתחילים להופיע סימני הנסיגה באופן ברור יותר. מקדייד מתארת ילד אנרגטי שפיתח יכולות טיפוס עוד לפני שלמד ללכת. היום היא חוששת מהרגע שבו יאבד גם את היכולת הזו. למרות שמחלתו מונעת ממנו דיבור, היא מספרת על ילד חם, מחבק ומלא חיבה, שאינו מבין את חומרת מצבו אך חי את יומו בשמחה.
למחלה אין כיום מרפא וכלל הטיפולים מתמקדים בהקלת סימפטומים ושמירה על איכות חיים. לכן המשפחה מתמקדת בגיוס כספים כדי לבדוק אפשרויות טיפול ניסיוני בחו"ל. מדובר בין היתר בניסויים גנטיים וטיפולי אנזים חדשניים שמנסים לעכב את התהליך הניווני. מקדייד קיבלה אישור להצטרף לרשימת המתנה לניסוי במדינה אחרת אך העלויות גבוהות מאוד והיא לא תוכל לעמוד בהן ללא תרומות.
בפוסט שפרסמה לגיוס תרומות כתבה: "הבן שלי מעולם לא אמר מילה. עכשיו אני יודעת שלעולם לא אשמע את קולו". היא מוסיפה כי כל יום של תנועה, משחק וריצה הוא ניצחון קטן, ומטרתה היא להאריך את התקופה שבה טייט עדיין מסוגל לטפס, לאכול בכוחות עצמו ולהתקיים ללא מגבלות קשות.
למרות הידיעה הקשה על העתיד, מקדייד מנסה לשמור על אופטימיות זהירה. "אם יש ולו סיכוי קטן לעזור לו, אני חייבת לנסות", אמרה. "אני כל כך גאה בו. למרות שאינו יכול לדבר, הוא מחבק ומנשק אותי. הוא כולו אהבה".
התרעות פיקוד העורף