לדבריו, "הצוותים פעלו במהירות ובמקצועיות, העניקו טיפול שכלל נוזלים ותרופות להקלה על התסמינים, ואנו ממשיכים בהשגחה ובמעקב. המקרה דווח ללשכת הבריאות המחוזית".
מדובר באחת המחלות הזיהומיות השכיחות ביותר בילדים, ופוקדת מדי שנה עשרות אלפי ילדים בישראל. הזיהום נגרם לרוב מנגיפים דוגמת רוטה, נורו וירוס וקלצי וירוס, ולעיתים נדירות יותר מחיידקים כמו סלמונלה, שיגלה, אי קולי או קמפילובקטר.
הסכנה המרכזית בגסטרואנטריטיס היא התייבשות, בעיקר בקרב תינוקות, ילדים וקשישים. אובדן נוזלים עלול לגרום להפרעה במאזן המלחים בגוף, ירידה במצב ההכרה, פגיעה בלב ואף פרכוסים. ההדבקה מתרחשת במעבר חיידקים או נגיפים אל הפה, לרוב עקב היגיינה לקויה לאחר שימוש בשירותים, מגע עם חיתולים או טיפול במזון.
התסמינים כוללים בחילות, הקאות, מיעוט שתן, ישנוניות וחוסר רצון לאכול או לשתות. בתינוקות עלולה להופיע שקיעה של המרפס. משך המחלה נע בין שלושה לשבעה ימים, ובמקרים מסוימים עלול להימשך שבועות.
הטיפול הראשוני המומלץ הוא החזרת נוזלים באמצעות תמיסות אלקטרוליטים המיועדות למניעת התייבשות. אם החולה מסוגל לבלוע, מומלץ להציע מזון יבש ומלוח, לצד הקפדה על היגיינה נוקשה בבית כדי למנוע הדבקת בני משפחה אחרים.
אין מקום לטיפול בתרופות לעצירת שלשול, משום שהן עלולות להחמיר את המצב. במקרים מסוימים ניתן לשקול הוספת פרוביוטיקה, ויש עדויות שהיא עשויה לקצר את משך המחלה. אנטיביוטיקה אינה מומלצת ברוב המקרים, למעט כאשר תרבית הצואה מצביעה על שיגלה או במצבי סיכון מסוימים בילדים צעירים.
חולים שאינם שותים או מראים סימני התייבשות נדרשים להגיע למרפאה או לחדר מיון, שם יקבלו עירוי נוזלים. בחדרי המיון ניתן לטפל בהקאות באמצעות התרופה זופראן ואחרות, המשמשות להפחתת בחילות גם במקרים של הדבקות ויראליות.
התרעות פיקוד העורף