האמת הפשוטה היא שאין שום חובה לשלב לחם בתפריט בריא. יותר מזה: אצל לא מעט אנשים, דווקא תפריט בלי לחם יכול להיות מאוזן יותר, קל יותר לעיכול ולעיתים גם מועיל יותר לבריאות הכללית.
לחם אינו רכיב תזונתי חיוני. אין אף ויטמין, מינרל או רכיב שהגוף זקוק לו ואפשר לקבל אותו רק מלחם. כל מה שיש בלחם - פחמימות, סיבים, ויטמיני B - קיים גם במזונות אחרים, ולעיתים באיכות טובה יותר ועם פחות תופעות לוואי.
הרעיון שלחם הוא “אוכל בסיסי” הוא בעיקר תרבותי. מבחינה אבולוציונית, האדם התקיים עשרות אלפי שנים בלי לחם בכלל. הלחם נכנס לתפריט האנושי רק עם המהפכה החקלאית, לפני כ־10,000 שנה – פרק זמן קצר מאוד ביחס להיסטוריה של האדם.
לפני כן, התזונה התבססה על ירקות, פירות, קטניות, שורשים, אגוזים וזרעים, ובחלק מהאוכלוסיות גם על בשר ודגים. הגוף שלנו לא נבנה סביב אכילה יומיומית של חיטה ולחם.
נכון, יש הבדל בין לחם לבן תעשייתי לבין לחם מלא ואיכותי, אבל גם לחם “טוב” הוא עדיין מזון שמבוסס ברובו על חיטה, מכיל גלוטן, ולעיתים גם רכיבים נוספים שמעוררים אצל לא מעט אנשים נפיחות, כבדות, עייפות או רעב מהיר. אצל חלק מדובר ברגישות לגלוטן, גם בלי צליאק. אצל אחרים זו תגובה לפרוקטנים, לעיבוד של הקמח או פשוט לעומס פחמימתי שלא מתאים להם.
כאן נכנסת אחת הטעויות הנפוצות: ההנחה שלחם הוא מקור הפחמימות היחיד או העיקרי. בפועל, יש פחמימות הרבה יותר מזינות מחיטה – תפוחי אדמה, בטטה, אורז, קינואה, כוסמת, שיבולת שועל וקטניות, למשל. מזונות כאלה לרוב משביעים יותר, עשירים יותר במינרלים ופחות מעובדים, ומתאימים גם למי שמתקשים לעכל לחם.
אז האם לחם הוא “אויב”? ממש לא. יש אנשים שלחם איכותי משתלב אצלם מצוין בתפריט, שומר על שובע, נוח לארוחות מחוץ לבית ולא גורם לשום אי־נוחות. אבל יש גם רבים שברגע שמוציאים לחם מהתפריט, אפילו בלי דיאטה ובלי מאמץ מיוחד, מרגישים קלים יותר, פחות נפוחים, פחות רעבים ולעיתים גם רואים שינוי במשקל.
השורה התחתונה פשוטה: תפריט בריא לא נמדד בפרוסות לחם. הוא נמדד בהתאמה לגוף, לתחושת השובע, לעיכול ולבריאות הכללית. אם לחם מתאים לכם - אין שום סיבה להוציא אותו בכוח. ואם הוא לא עושה לכם טוב - אין שום חובה לאכול אותו בשם הבריאות.
התרעות פיקוד העורף