מרק ירקות מבוסס בדרך כלל על ירקות שורש וירקות נפוצים כמו גזר, בצל, קישוא, סלרי, דלעת ותפוח אדמה. אלה ירקות שמספקים נפח גדול, מעט קלוריות, והרבה תרומה תזונתית ביחס למאמץ. מנה של מרק ירקות יכולה להכיל כמה מאות גרמים של ירקות, כמות שלא תמיד קל להגיע אליה באכילה "יבשה".
מעבר לשובע ולתחושת החימום והנוחות, המרק מספק סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים עמידים יחסית לחום, וזו נקודה שרבים מפספסים.
אלא שכאן חשוב לשים דברים בפרופורציה. רוב הירקות שמרכיבים מרק ירקות קלאסי כלל אינם מקור משמעותי לוויטמין C מלכתחילה. גזר, קישוא, בצל ותפוח אדמה מכילים כמויות קטנות יחסית של הוויטמין הזה, כך שגם אם הוא מתפרק - לא מדובר באובדן תזונתי גדול.
הסיבה לכך היא שוויטמין A הוא ויטמין מסיס שומן ויציב יחסית, והחימום אפילו מסייע לשחרור שלו מדפנות התאים של הירק. כך שמרק ירקות הוא מקור מצוין לוויטמין A, החשוב לראייה, למערכת החיסון ולבריאות העור.
לדוגמה, תפוח אדמה בינוני מספק כ־400 מ״ג אשלגן, וגזר מוסיף מגנזיום וסידן בכמויות קטנות אך משמעותיות. כל המינרלים האלה נשארים במנה, כי המרק כולו נצרך.
ומה עושים עם ויטמין C? משלימים במהלך היום. גם אם ויטמין C לא שורד את הבישול, אין בכך בעיה תזונתית אמיתית. זהו אחד הוויטמינים הקלים ביותר להשלמה במהלך היום. פלפל טרי אחד, קיווי או תפוז מספקים בקלות את הכמות היומית המומלצת, שעומדת על כ־75-90 מ״ג ליום. אין צורך "להעמיס" את כל הוויטמינים דווקא דרך המרק. המרק נותן את מה שהוא יודע לתת טוב, ואת ויטמין C משלימים מארוחה טרייה אחרת.
השורה התחתונה למאזינה: מרק ירקות רחוק מלהיות מים עם צבע. הוא מספק ויטמינים עמידים לחום כמו ויטמין A, מינרלים שלא נהרסים בבישול, סיבים תזונתיים ותחושת שובע. גם אם ויטמין C מתפרק בדרך, משלימים אותו בקלות בהמשך היום. לכן אין שום סיבה לוותר על מרק ירקות, ובטח לא לחשוש שאין בו ערך תזונתי.
התרעות פיקוד העורף