בקבוקי מים רב-פעמיים הפכו בשנים האחרונות לאביזר יומיומי כמעט בכל תיק - בעבודה, בבית הספר, בחדר הכושר ובנסיעות. אלא שמאחורי הדימוי הבריא והאקולוגי מסתתר לעיתים סיכון מיקרוביאלי של ממש.
שורה של בדיקות מעבדה ומחקרים אקדמיים שפורסמו בעשורים האחרונים מצביעים על כך שבקבוק שאינו נשטף כראוי עלול להכיל עומס חיידקי גבוה במיוחד, לעיתים אף גבוה מזה שנמצא באסלה ציבורית.
אחד הדוחות המצוטטים ביותר בתחום פורסם בשנת 2016 ביוזמת אתר הכושר Treadmill Reviews, שביקש לבדוק עד כמה בקבוקי מים של ספורטאים אכן נקיים. הבדיקות בוצעו במעבדת EmLab P&K - מעבדה סביבתית מוסמכת בארצות הברית.
במסגרת הדו"ח נבדקו 12 בקבוקי מים רב-פעמיים שהיו בשימוש רצוף במשך שבוע, ללא שטיפה בסבון או במדיח, אלא מילוי חוזר בלבד. דגימות נלקחו ממשטחי הפייה והפקק, והעומס החיידקי נמדד ביחידות CFU - יחידות יוצרות מושבה - לסנטימטר רבוע.
כאשר בוצעה חלוקה לפי סוג הפקק, הפערים היו חדים אף יותר. בקבוקים עם פייה נשלפת נמצאו המזוהמים ביותר, עם עומס ממוצע של 933,340 CFU לסנטימטר רבוע - כמעט מיליון חיידקים.
מרביתם הוגדרו כחיידקים גראם-שליליים, קבוצה הכוללת זנים בעלי פוטנציאל לעמידות לאנטיביוטיקה. בקבוקי לחיצה הכילו בממוצע 161,971 חיידקים, ובקבוקי הברגה 159,060.
לעומתם, בקבוקי קש נמצאו כמעט נקיים לחלוטין, עם 25 CFU בלבד. ההסבר שהוצע בדו"ח היה שהקש מוביל את המים ישירות לפה ומצמצם מגע של רוק ולחות עם משטחי הפלסטיק החיצוניים.
עוד קודם לכן, כבר בשנת 2003, פורסם מחקר אקדמי בכתב העת Canadian Journal of Public Health, שבחן את מצבם של בקבוקי מים בקרב תלמידי בתי ספר יסודיים בקנדה.
המחקר, שבוצע על ידי חוקרי אוניברסיטת קלגרי, כלל איסוף של 75 בקבוקי מים מתלמידים. החוקרים בדקו הן את המים שבתוך הבקבוקים והן את משטחי הפייה.
התוצאות העלו כי ב-64.4% מהבקבוקים נמצאו רמות חיידקים החורגות מהתקן המותר למי שתייה. ממצא מדאיג במיוחד היה נוכחות של קוליפורמים צואתיים בכ-9% מהבקבוקים - אינדיקציה לזיהום שמקורו, ככל הנראה, בהיגיינת ידיים לקויה לאחר שימוש בשירותים. החוקרים המליצו במפורש על ניקוי יומיומי של הבקבוקים במדיח או במים רותחים, והזהירו מפני שימוש ממושך ללא חיטוי.
בשנת 2018 פורסם מחקר נוסף שהתמקד בסביבה ספורטיבית ונגע לבקבוקי שייקר המשמשים לערבוב אבקות חלבון. המחקר, שפורסם ב-Journal of Exercise Physiology Online ובכתבי עת סביבתיים מקבילים, בדק 30 בקבוקי שייקר של מתאמנים בחדרי כושר בברזיל.
גם כאן התמונה הייתה ברורה: ב-83% מהבקבוקים נמצא זיהום חיידקי כלשהו. ב-27% מהם זוהה החיידק המסוכן סטפילוקוקוס אאוראוס, חיידק עורי מוכר שעלול לגרום לזיהומי עור, דלקת ריאות ואף זיהומי דם.
ב-17% מהבקבוקים נמצא החיידק אי-קולי, המעיד על זיהום ממקור צואתי. החוקרים קשרו בין הממצאים לבין מבנה הפקק המורכב ש השייקרים, הכולל חריצים ורשתות פנימיות שמקשות על ניקוי מלא ומאפשרות לחיידקים להסתתר.
היבט נוסף שנבדק במחקרים מאוחרים יותר הוא יעילות שיטות הניקוי והקשר לחומר שממנו עשוי הבקבוק. סקירה שפורסמה ב-International Journal of Environmental Health Research הראתה כי שטיפה רגילה במים פושרים בלבד מפחיתה את כמות החיידקים באופן זמני ושולי בלבד.
מבחינה רפואית, מרבית הזיהום שנמצא בבקבוקים מוגדר כ"זיהום עצמי" - חיידקים שמקורם בפה, בידיים ובעור של המשתמש עצמו, החוזרים אליו בריכוזים גבוהים.
עם זאת, הסיכון המרכזי הוא הפיכת הבקבוק לווקטור להעברת מחלות, בעיקר מחלות ויראליות כמו שפעת, קורונה או EBV, וכן זיהומי עור חיידקיים, בשל המגע התכוף של הידיים והפה עם הפייה.
ההמלצות העולות מהמחקרים חד-משמעיות: בקבוק מים רב-פעמי יש לשטוף מדי יום במים חמים עם סבון, תוך פירוק מלא של הפקק והקש. אחת לכמה ימים מומלץ לבצע חיטוי יסודי יותר באמצעות מים רותחים, מדיח כלים בטמפרטורה גבוהה או השריה בתמיסת חומץ או אקונומיקה מדוללת - בהתאם להנחיות היצרן. בקבוקים עם חריצים מורכבים או סימני שחיקה מומלץ להחליף, במיוחד אם הם עשויים פלסטיק.
התרעות פיקוד העורף