מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Lipid Research מעלה אפשרות שלפיה שמן סויה עשוי להיות קשור לתהליכי השמנה - לא רק בשל ערכו הקלורי, אלא בשל האופן שבו הגוף מעבד אחד ממרכיביו המרכזיים.
במסגרת המחקר, חוקרים האכילו עכברים בתזונה עתירת שמן סויה ובחנו כיצד גופם מפרק חומצה לינולאית - חומצת שומן מסוג אומגה 6 המהווה חלק משמעותי מהרכב השמן. החומצה הלינולאית מתפרקת בגוף למולקולות בשם אוקסיליפינים, וכאשר צורכים אותה בכמות גבוהה - רמות האוקסיליפינים עולות בהתאם.
ניסוי גנטי: מה קורה כשמשבשים את התהליך
כדי לבחון את מנגנון ההשמנה, החוקרים שאלו שאלה ממוקדת: האם עכברים שיכולת גופם להמיר חומצה לינולאית לאוקסיליפינים מוגבלת - יעלו פחות במשקל גם כאשר תזונתם עתירת שמן סויה?
לשם כך נעשה שימוש בזן מהונדס גנטית של עכברים, שבגופם פועל גרסה שונה של גן רגולטורי בכבד בשם P2-HNF4α. השינוי הגנטי הפחית את פעילותם של כמה ממשפחות האנזימים שאחראיות על הפיכת חומצה לינולאית לאוקסיליפינים - אנזימים הקיימים גם ביונקים אחרים, כולל בני אדם.
החוקרים האכילו הן את העכברים המהונדסים והן עכברים רגילים בתזונה עתירת שמן סויה. בתום הניסוי נמצא כי העכברים המהונדסים העלו פחות במשקל וסבלו ממצב כבד בריא יותר, בהשוואה לעכברים הרגילים שקיבלו אותה תזונה.
לא רק קלוריות - אלא תוצרי הפירוק
החוקרים זיהו אוקסיליפינים ספציפיים שמקורם בחומצה לינולאית ובחומצה אלפא-לינולנית (חומצת שומן נוספת בשמן הסויה), שנמצאו ברמות גבוהות במיוחד בעכברים שפיתחו השמנה. ממצא זה מחזק את ההשערה שלפיה לא רק כמות הקלוריות היא שקובעת, אלא גם התוצרים הביוכימיים שנוצרים לאחר עיבוד חומצות השומן בגוף.
לדברי החוקרים, הממצאים מצביעים על כך שהעיבוד הפנימי של חומצה לינולאית עשוי למלא תפקיד מרכזי בהצטברות שומן - מעבר לשיקולי מאזן אנרגטי פשוט.
המחקר נערך כולו בעכברים, והחוקרים מדגישים כי חילוף החומרים האנושי מורכב יותר. בנוסף, העכברים המהונדסים גנטית מבטאים רמות נמוכות במיוחד של אנזימים מסוימים, מה שמאפשר לבחון את המנגנון באופן חד יותר - אך גם מגביל את היכולת להשליך את הממצאים ישירות לבני אדם. לדברי החוקרים, המחקר אינו קובע ששמן סויה גורם בהכרח להשמנה בבני אדם, אלא מציע מנגנון ביוכימי שעשוי להסביר מדוע תזונה עתירת שמנים עשירים בחומצה לינולאית מקושרת לעלייה במשקל במודלים של בעלי חיים.
התרעות פיקוד העורף