איך צמח המיתוס? הזמן בין חשיפה לקור לבין הופעת תסמינים יוצר אשליה. אדם יוצא בערב קר, מרגיש מצונן יום או יומיים אחרי, ומקשר את זה למעיל ששכח. בפועל, תקופת הדגירה של נגיפי הצטננות יכולה להתאים לחלון הזה, וההדבקה עצמה קרתה קודם, בעבודה, בגן, באוטובוס או בבית.
יש גם ממצאים ניסיוניים שמציעים שנגיפי הצטננות מסוימים משגשגים טוב יותר בטמפרטורות נמוכות יותר באזור האף, מה שמעלה השערה שלקירור מקומי עשויה להיות השפעה על היכולת של הגוף לעצור שכפול נגיפי בתחילת הדבקה. עדיין, גם כאן נקודת הפתיחה היא נגיף. בלי חשיפה לנגיף, אין הצטננות.
במישור היום יומי, ההסבר הפשוט למה "חורף עושה אותנו חולים" הוא שילוב של צפיפות בחללים סגורים, פחות אוורור, מגע קרוב יותר בין אנשים, ופחות זמן בשמש ובאוויר פתוח. כשבחוץ קר, אנחנו נוטים לסגור חלונות, להצטופף במשרד או בכיתה, ולשהות יותר זמן לצד אנשים, וכך ההדבקה מתרחשת בקלות.
אז מה תפקיד הלבוש? הוא חשוב בעיקר לנוחות, למניעת היפותרמיה, ולהגנה על אוכלוסיות רגישות. תינוקות, קשישים, וחולים עם מחלות לב או ריאה יכולים להיפגע מקור קיצוני, גם בלי קשר להצטננות. לבוש קצר ביום קר לא "ידליק" וירוס, אבל הוא כן יכול לגרום אי נוחות, רעד, עומס פיזיולוגי, ולעתים להחמיר מחלות רקע.
התרעות פיקוד העורף