כשאנחנו אומרים "אני בדיאטה", מה בעצם עובר לנו בראש? ברוב המקרים זו תחושה של הגבלה, ויתור, קצת עונש. כשאומרים "אני שומר על תזונה מאוזנת", עולה משהו אחר לגמרי - בחירה, מודעות, איזון. זו לא מקריות לשונית: המילים שאנחנו בוחרים לתאר בהן את היחס לאוכל משפיעות באופן ישיר על הדרך שבה אנחנו חווים אותו, ועל מה שבסוף נניח על הצלחת.
חטאתי או בחרתי
העברית של האכילה מלאה בשיפוט. "חטאתי בעוגה", "נפלתי על פיצה", "הרסתי את הדיאטה". הביטויים האלה משדרים שמערכת היחסים עם האוכל היא מאבק בין טוב לרע, בין "מותר" ל"אסור". אין פלא שאחרי כמה ימים או שבועות של "דיאטה" כזו, רבים נשברים ומרגישים שנכשלו. הרי מי יכול לחיות כל הזמן בתוך בית משפט פנימי.
מחקרים בפסיכולוגיה של הבריאות בשנים האחרונות מראים שכאשר מסר תזונתי מנוסח סביב איום או אשמה - למשל, "אם תאכל ככה - תגדיל את הסיכון להשמנה וסוכרת" - הוא אומנם מעלה מודעות, אבל לא תמיד מצליח ליצור שינוי יציב לאורך זמן. לעומת זאת, מסרים שמודגשים בהם הרווח הצפוי - כמו למשל "החלפה של חלק מהחטיפים בפירות ואגוזים יכולה לשפר אנרגיה ומצב רוח כבר בשבועות הקרובים" - מגבירים יותר את המוטיבציה לשינוי, במיוחד אצל אנשים שלא תופסים את עצמם כחולים אלא כמי שרוצים להרגיש טוב יותר.
זה נשמע כמו ניואנסים אקדמיים, אבל בפועל מדובר במשפטים הכי יומיומיים. אפשר במקום "חטאתי בעוגה", לומר "בחרתי בעוגה הערב", במקום "אסור לי בורקס", לנסות "אני מעדיף לשמור את הבורקס למקרים מיוחדים, וביומיום לבחור ארוחת ערב איכותית יותר". התוכן התזונתי לא השתנה, עדיין עדיף פחות מוצרי מזון אולטרה-מעובדים ויותר ירקות, אבל החוויה הרגשית שונה לגמרי. במקום אשמה וביטול עצמי, יש תחושת בחירה ויכולת להשפיע.
גם בעולם המחקר רואים את המעבר הזה. ניסוי רנדומלי שפורסם בשנת 2025 בכתב עת מוביל בפסיכולוגיית בריאות בחן מאות מבוגרים שקיבלו חומרי הסברה שונים על תזונה ופעילות גופנית. חלק קיבלו מסרים ממוקדי הפסד כמו "אי-צריכת ירקות מעלה את הסיכון למחלות לב", וחלק קיבלו מסרים ממוקדי רווח, למשל "הוספת ירקות לתפריט היומי יכולה לתרום לבריאות הלב ולהרגשה קלה יותר".
המשתתפים שנחשפו לניסוח החיובי היו בעלי כוונה גבוהה יותר לשנות את ההרגלים, גם כשהמידע העובדתי היה זהה. כלומר, אפילו כשמדובר באותה המלצה תזונתית, השפה - איום או רווח - משנה את המוטיבציה לפעולה ולשינוי.
בישראל, המונחים "דיאטנית", "דיאטנית קלינית", "תזונאית" ו"תזונאית קלינית" מתייחסים לאותו מקצוע מוסדר, עם אותה הכשרה ואותה אחריות מקצועית - כולם דורשים רישיון ממשרד הבריאות ומופיעים באתר המשרד. ובכל זאת, אנחנו בוחרות ב"תזונאית". לא מתוך ויכוח סמנטי, אלא מתוך תפיסת עולם. המילה "דיאטה" התקבעה בשיח הציבורי כמשהו זמני, מגביל ומאתגר במובן השלילי של המילה. "תזונה", לעומת זאת, מתייחסת למערכת יחסים ארוכת טווח עם אוכל, גוף ובריאות. הבחירה במילה הזו היא חלק מהמסר: לא עוד תוכנית שמחזיקים בה בכוח, אלא דרך חיים שאפשר לחיות איתה.
בחירת מילים
אז מה אפשר לעשות עם כל זה, חוץ מלהרגיש שהעברית שוב מנצחת אותנו?
ראשית, לשים לב למילים שאנחנו משתמשים בהן כלפי עצמנו. במקום "אני נכשלתי בדיאטה", לנסות "היום היה לי יום פחות מאוזן; מחר אנסה לבנות צלחת יותר איכותית, יותר ים-תיכונית". ההמלצות הבינלאומיות לתזונה בריאה, למשל של ארגון הבריאות העולמי - כבר מזמן אינן מדברות על "תוכנית זמנית", אלא על דפוסי אכילה והרגלים. הרבה ירקות ופירות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים ושמן זית, ופחות מזון אולטרה-מעובד ומשקאות ממותקים.
כאשר אנחנו אומרים "אני עובר לתזונה ים-תיכונית", אנחנו מתחברים לדימוי של אוכל ביתי, צבעוני, משפחתי. כשאנחנו אומרים "אני מתחיל דיאטה", אנחנו בדרך כלל מדמיינים רשימת איסורים ושקילה יומית.
שנית, לשים לב איך אנחנו מתנסחים כאשר מדברים עם אחרים: בני זוג, ילדים, עמיתים לעבודה וללימודים או מטופלים. תקשורת בריאות עדכנית ממליצה להחליף "אסור לך" ב"כדאי לך" ו"מומלץ עבורך".
ארגון הבריאות העולמי מדגיש כבר שנים כי תקשורת בריאות אפקטיבית נשענת על שפה יומיומית, לא מאשימה, שמדגישה בחירה ויכולת השפעה, כמפתח להגברת שיתוף הפעולה עם המלצות בריאות. במקום לומר "תפסיקי עם הלחם הלבן", אמרו "ננסה להחליף חלק מפרוסות הלחם בלחם מלא, זה יכול לעזור לך להישאר שבעה יותר זמן".
לבסוף, אפשר לנצל את יום השפה העברית כהזדמנות לעשות "רענון מילים" אישי. לבחור שלוש-ארבע מילים שאנחנו רוצים להוציא מהלקסיקון: "חטאתי", "מותר לי רק", "שברתי את הדיאטה" ולהכניס במקומן מילים חדשות: "בחרתי", "אני בונה תזונה שמתאימה לי", "איזנתי".
זה לא קסם, צריך גם ירקות, קופסת שקדים ופחות שתייה ממותקת, אבל עבור רבים, שינוי המילים הוא הצעד הראשון בדרך להרגלים חדשים שאפשר לחיות איתם לאורך זמן.
התרעות פיקוד העורף