במלחמה הזו לא הייתה הפרדה ברורה בין החזית ובין העורף, וחלק מהרופאים חשו בכך במיוחד: הם שירתו במילואים כרופאים, וכשחזרו לאזרחות טיפלו במקרים רבים באנשים אחרים שנפגעו במלחמה, חיילים ואזרחים. ביום הרופא הישראלי, שחל היום, בחרנו להתמקד ברופאים האלה.
כעבור שבועיים נקרא אקסלרוד לשירות מילואים. "הייתי רופא גדודי", הוא מספר. "בהתחלה היינו בקיבוצים במשימות הגנה, אימונים ורענון רפואי, ובהמשך נכנסנו לעזה ועשינו מה שעושים בעזה. זו פלנטה אחרת לגמרי. ירו עלינו, היו אירועים מורכבים, לחץ תמידי וחוסר שינה".
החזרה של אקסלרוד לעורף אחרי 60 ימי לחימה לא הייתה חזרה לשגרה. "זה היה שוק", הוא מתאר. "אתה יוצא מחזית אחת ונכנס לחזית אחרת. יש לי מרפאה, יש מפונים שצריך לטפל בהם, וכמי שגם מלמד בפקולטה לרפואה באוניברסיטה יש קורסים שאני אחראי עליהם. האתגר העיקרי במרפאה היה עם המפונים הקשישים שעברו לצובה. הם היו זקוקים לרופא משפחה חדש, מישהו שמכיר את הרקע הרפואי ואת התרופות שלהם. במהלך הזמן שהייתי במילואים היו מטופלים שנפלו, שברו עצמות, עברו ניתוחים ומחלותיהם החמירו, אז הפכתי ממש להיות רופא המשפחה שלהם למשך התקופה שבה שהו בצובה. כשהם חזרו לבתיהם הייתה פרידה מרגשת. אחת המטופלות ציירה לי ציור למרפאה".
המעברים בין החזית לעורף והעומס בשניהם גבו גם מחיר אישי. "ברמה הפרקטית אתה מתפקד כי אין לך ברירה", אקסלרוד אומר. "אני נשוי ואבא לשלושה ילדים, אז חזרתי להיות בעל ואבא. חזרתי לעבוד, לנהל מרפאה וללמד, אבל מבחינה נפשית לקח לי בערך שנה, אולי קצת יותר, לחזור לעצמי. עד היום אני לא בטוח שמה שחוויתי עבר לגמרי. זה נשאר איתי, הופך להיות חלק מהחיים. אני רואה איך אני מלמד סטודנטים היום - זה אחרת. לא טוב יותר או רע יותר, פשוט אחרת. חזרתי אדם עם פרופורציות שונות, עם הסתכלות אחרת על המקצוע ועל החיים".
מנטלית זה אחרת
אופי הפעילות הרפואית במלחמה היה שונה לגמרי מזה שד"ר הברפלד עוסק בו בדרך כלל: "יש פער מאוד גדול בין לטפל בפצועים בחדר הלם, בסביבה סטרילית יחסית, ובין לקבל בשטח עשרה פצועים קשה, לא מיוצבים. אין לך ניטור, אין לך תנאים, יש לחץ, יש ירי מסביב ויש מסוק פינוי באוויר - ואתה צריך לעשות מה שאתה יודע במעט מאוד זמן. זאת רפואה שונה לחלוטין, אבל מאוד מחשלת".
ד"ר הברפלד עשה 280 ימי מילואים במהלך המלחמה. "היה סבב ראשון בעזה, סבב שני בעזה, סבב שלישי בעזה, וסבב רביעי בצפון", הוא מונה. "כשקוראים לך, אתה הולך. שם בצד קריירה, ניהול, הכול".
"עם זאת, צריך שתהיה הבנה של המערכת. רופאים במילואים הם משאב נדיר. לפעמים אתה גם רופא וגם לוחם. ואי אפשר לצפות שמישהו יחזור יומיים אחרי שהיה בעזה ישר לתורנות או לניתוח. יש כאלה שלוקח להם שבוע, יש כאלה ששבועיים, ויש כאלה שיותר. את זה צריך לדעת ולהכיל. במקרה שלי, בית החולים הכיל את זה, אבל יש רופאים שמקומות העבודה שלהם מתקשים להבין זאת".
הקפיצות מאוד מורכבות
השהות הרצופה במילואים נמשכה כחמישה חודשים, עם דילוגים רבים בין החזית לעורף: "בין לבין אני בגיחות חזרה לבית החולים. ארבעה ימים במילואים, מגיע ללילה לבית חולים וחוזר למילואים. כל זה כשאשתי עם שלושה ילדים בבית, לוקחת הכל עליה. נראה לי שזה סיפור ישראלי די טיפוסי של התקופה הזאת".
המחלקה של פוגץ' בבית החולים התמודדה עם המלחמה בצורה ישירה. "פונו ל'שמיר' למעלה מ-200 פצועים, ובשטח פעלו רופאי המחלקה כחלק ממערך פינוי הפצועים", ד"ר פוגץ' מתאר. "זה לא רק שאתה יוצא לחזית, אתה חוזר לעורף, שגם הוא חזית. וחזית לא פחות מאתגרת".
ההתמודדות הייתה לא רק בהיבט המקצועי אלא גם האישי. "ב-8 באוקטובר הבנתי שיש לי ארבעה קרובי משפחה חטופים, ועוד שניים שנרצחו בכפר עזה", הוא משתף. "האירוע היה מורכב מאוד מבחינה אישית, אבל הבנתי שצריך לתפקד. היו איתי המון אנשים טובים בדרך, גיבוי מהבית וגיבוי מבית החולים. מנכ"ל בית החולים היה מגיע במיוחד לדרום כדי לפגוש אותי ולראות שאני בסדר. מנהל המחלקה ואני, שנינו לא אנשים של שיחות נפש, ניהלנו שם את השיחות העמוקות ביותר שאפשר, והחלטנו מראש שאנחנו משאירים אותן שם".
החזרה שלו לשגרה הייתה תהליך ארוך: "עשיתי במצטבר מעל 400 ימי מילואים. הקפיצות האלה מקצה לקצה מאוד מורכבות. לקח לי בערך שנה עד שהצלחתי לחזור לתפקוד סביר - אפילו להיות פיזית מספיק ימים במחלקה כדי שיהיה רצף ניהולי. ובתוך השנה הזאת עדיין היו אירועים של חודשיים שאני פה במחלקה וחודשיים שאני במילואים. אבל את המשחק הזה לומדים לנהל".
לסיום, חשוב לו לשים דגש על עבודתם של צוותי הרפואה בתקופה הקשה הזו: "במהלך כל המלחמה היו צוותים רפואיים מדהימים, לא רק רופאים, ששמו את החיים שלהם על הולד ונרתמו לתפעל את בתי החולים והמחלקות השונות. בזמן שאנחנו לא היינו שם, אותם צוותים ניהלו הכל בלעדינו. זה נתן לי את השקט כשיצאתי למילואים, וזה נתן לי את השקט כשחזרתי להיות אבא לילדים שלי".
התרעות פיקוד העורף