מה קורה כשהאמריקאים הופכים את הפירמידה, ומה נשאר לנו בצלחת מכל זה?

אם צריך היה לסכם הנחיות תזונה לאומיות במשפט אחד, אפשר היה להסתפק במשהו פשוט למדי: לאכול במידה, להעדיף מזון מהצומח, ולהתרחק ככל האפשר מאוכל אולטרה-מעובד, מסוכר ומאלכוהול. אלא שתזונה מעולם לא הייתה רק עניין של בריאות. היא גם תעשייה, פוליטיקה, לוביסטים, תקציבים, ובעיקר - הרבה מאוד כסף. לכן מסמכים רשמיים פחות חדים ממה שהמדע מציע, ויותר זהירים ממה שהציבור זקוק לו.

לאחרונה פרסמה ממשלת ארצות הברית, באמצעות משרד החקלאות (USDA) וגופים נוספים, את ה-Dietary Guidelines for Americans. כלומר, את ההנחיות התזונתיות החדשות לשנים 2025–2030. מסמך שלא נשאר על מדפי האקדמיה אלא יש לו משמעויות מעשיות. ממנו נגזרים תפריטי בתי ספר, הצבא ומסגרות סיוע. במובן הזה, זו אחת ההחלטות הציבוריות המשפיעות ביותר על מה שנכנס בפועל לצלחת של מיליוני אנשים.

השינוי הבולט לעין הוא לא רק בתוכן אלא גם בצורה. אחרי שנים של ניסויים גרפיים, שבחלקן העבירו את המודל מהפירמידה לצלחת - חזרה הפירמידה, והפעם במהדורה "הפוכה". מה שמופיע למעלה ובגדול אמור לייצג את מה שצריך לקבל מקום מרכזי בתפריט, ומה שנדחק למטה - פחות. זה פתרון תקשורתי חכם, שמנסה לדבר בשפה פשוטה ולשדר שינוי סדרי עדיפויות.

גם המסר המילולי שואף לפשטות: יותר "אוכל אמיתי", פחות מזון אולטרה-מעובד, פחות סוכר מוסף ופחות אלכוהול. כעיקרון, קשה להתווכח עם הכיוון. אלה בדיוק המקומות שבהם רוב האוכלוסייה מתקשה לאורך זמן. אבל הפשטות הזו היא גם מקור הבעיה - כי כשמתחילים לפרק את המסמך לפרטים, מתגלות לא מעט סתירות פנימיות.

פשטות גרפית ומורכבות התזונה

אחד הצירים המרכזיים בהנחיות החדשות הוא הדגש על חלבון. לראשונה מוצג גם יעד מספרי יומי ביחס למשקל הגוף. זה נשמע מדעי ומדויק, אבל עבור הציבור הרחב זה עלול להפוך למרדף אחרי גרמים או, גרוע מכך, למרוץ צרכני אחרי מוצרים מתועשים "מועשרים בחלבון". בפועל, רוב האנשים אינם זקוקים לחשבונאות תזונתית מהסוג הזה. הרבה יותר סביר לדבר על תבנית אכילה שמכילה מקור חלבון איכותי בכל ארוחה, ולא על מספר אחיד שמנסה להתאים לכל אחד.

בסוגיית השומן נחשף פער פנימי במסר של ההנחיות: מצד אחד ההנחיות אומרות להעדיף שמנים עם חומצות שומן חיוניות (למשל שמן זית), אך מציינות ש"אפשר גם חמאה או שומן בקר".

ולא רק זאת, בראש הפירמידה מזונות מהחי תופסים חלק נכבד לצד ירקות ופירות, והמסר המובן שהם צריכים להיות חלק נכבד מהתפריט. זו המלצה שעומדת בניגוד לוועדות מומחים מדעיות שקבעו באופן עקבי: להפחית שומן רווי ולהחליף אותו בשומן בלתי-רווי ממקורות צמחיים, ובהקשר לבריאות הלב וכלי הדם גם להפחית מזונות כמו חמאה ובשר אדום ובשר אולטרה-מעובד.

מיקומם של הדגנים המלאים בתחתית הפירמידה משדר מסר של הפחתה בפחמימות, אבל בדרך עלול גם לדחוק הצידה את נושא הסיבים התזונתיים, שיש להם מקום חשוב בתזונה מאוזנת. לא בהכרח בגלל מה שנכתב, אלא בגלל מה שהאיור וההדגשה הוויזואלית משדרים.

דווקא בנושא הסוכר המוסף מופיע אחד החלקים החזקים במסמך. אין ניסיון "לרכך" את המסר - אין כמות רצויה של סוכר מוסף, ויש גם כלל פשוט לשימוש יומיומי: לא יותר מעשרה גרם בארוחה (שהם כ-2.5 כפיות סוכר). זה לא מושלם, אבל זה עוגן התנהגותי ברור, כזה שאפשר באמת ליישם כשעומדים מול המדפים בסופר או מכונת השתייה.

לעומת זאת, בנושא האלכוהול נראית תנועה הפוכה. במקום גבולות מספריים ברורים, נשארת קריאה כללית "לצמצם". בלי הגדרה, בלי הבחנה ובלי כלי מעשי לציבור. מסר עמום, בסופו של דבר, הוא לעיתים מסר שלא קיים.

מי אחראי לאוכל שלנו?

אחת הביקורות המרכזיות על ההנחיות החדשות נוגעת לא רק למה שכתוב בהן אלא גם להנחת היסוד שמאחוריהן: האחריות מונחת כמעט כולה על כתפי הצרכן. תבחרו נכון, תתאפקו, תתעלמו מהפיתויים. אלא שבמציאות שבה תעשיית המזון משקיעה סכומי עתק בשיווק אגרסיבי, בלי רגולציה משמעותית ובלי שינוי סביבתי, זו ציפייה שקשה מאוד לעמוד בה לאורך זמן.

במסגרת אסטרטגיית "המאבק בהשמנת ילדים", בתי ספר הורשו לספק רק חלב רזה או דל שומן. עתה, בפעם הראשונה מאז 2012, יהיה ניתן להגיש שנית חלב מלא (3%), חלב המכיל 2% שומן ואף גרסאות בטעמים, דוגמת שוקו או תות, בתנאי שאינן מכילות סוכר מוסף.

"יותר אוכל אמיתי, פחות מזון מתועש" זו אמירה שאפשר לתרגם למטבח הישראלי בלי אפליקציות ובלי נוסחאות. הכוונה למזונות שעברו תהליכי עיבוד רבים וכוללים מרכיבים סינתטיים או כימיים, כמו צבעי מאכל, חומרים משמרים וממתיקים מלאכותיים. צריכה גבוהה של מזונות אלו מקושרת עם בעיות בריאותיות שונות, כגון השמנה, סוכרת סוג 2 ומחלות לב.

בסופו של דבר עולה גם השאלה הגדולה: האם באמת ההנחיות הקודמות נכשלו, או שפשוט מעולם לא יושמו בקנה מידה רחב? הקריאות להפחית מזון אולטרה-מעובד, סוכר ושומן רווי לא נולדו ב-2026. הן היו שם גם קודם.

אז מה עושים עם זה?

כשמנקים את הרעש, את הגרפיקה ואת המאבקים, נשאר גרעין די פשוט: לבשל יותר, לאכול פחות מוצרי מזון תעשייתיים, לצמצם סוכר ואלכוהול, לבחור בעיקר שומנים איכותיים (שמן זית, אבוקדו, טחינה), ולשלב חלבון בלי להפוך אותו לדת או לפרויקט מתמטי. זה לא נשמע חדשני, אבל אולי דווקא בגלל זה יש לזה סיכוי לעבוד.