נגיף ניפה הוא נגיף זואונוטי, כלומר נגיף שעובר מבעלי חיים לבני אדם. המאגר הטבעי שלו הוא עטלפי פירות, המכונים גם שועלים מעופפים, והוא יכול לעבור לאדם במגע ישיר עם בעלי חיים נגועים, בעיקר עטלפים וחזירים, או דרך מזון ומשקאות שזוהמו בהפרשותיהם. באזורים מסוימים בדרום אסיה תועדו התפרצויות שנקשרו לשתיית מיץ תמרים נא, שנאסף מעצי תמר אליהם מגיעים עטלפים.
לאחר המעבר לבני אדם, הנגיף עלול לעבור גם מאדם לאדם, בעיקר במגע קרוב ובחשיפה להפרשות גוף. מסיבה זו, התפרצויות מקומיות מצריכות בידוד חולים, מעקב הדוק אחרי מגעים, והקפדה על אמצעי מיגון לצוותים רפואיים. למרות זאת, עד כה לא דווח על מקרים מחוץ להודו בהתפרצות הנוכחית.
נגיף ניפה זוהה לראשונה בשנת 1999 במלזיה, שם התפרצות גדולה בקרב חקלאי חזירים גרמה למותם של יותר ממאה בני אדם. מאז, דווח על התפרצויות כמעט מדי שנה, בעיקר בבנגלדש ובהודו. מחקרים מצביעים על דפוס עונתי ברור בחלק מהאזורים, עם עלייה במספר המקרים בין דצמבר לאפריל, תקופה החופפת לעונת איסוף מיץ התמרים. מקרים בודדים תועדו גם במדינות נוספות באסיה, כמו הפיליפינים וסינגפור.
ההתפרצות הנוכחית במערב בנגל נחשבת חריגה בעיקר משום שמדובר באזור שלא דווח בו על מקרי ניפה מאז 2007. מומחי בריאות הציבור מציינים כי חזרתו של הנגיף לאחר שנים רבות מחייבת חיזוק מערכות הניטור והמעקב, לצד העלאת מודעות בקרב הצוותים הרפואיים והאוכלוסייה.
המחלה עצמה מתחילה לרוב תוך ימים מההדבקה. התסמינים הראשונים כוללים חום, כאבי ראש, כאבי שרירים, שיעול וקושי בנשימה. במקרים רבים, המחלה מחמירה במהירות ומערבת את מערכת העצבים המרכזית. חולים עלולים לפתח דלקת מוחית חריפה, המתבטאת בבלבול, ירידה בהכרה, פרכוסים ולעיתים קרובות מובילה למוות. גם בקרב שורדים תועדו סיבוכים ארוכי טווח, כולל הפרעות פרכוסיות ונזק נוירולוגי קבוע.
שיעור התמותה מנגיף ניפה נחשב גבוה במיוחד ונע, לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות האמריקני, בין 40% ל-70%. נכון להיום, אין טיפול תרופתי ייעודי לנגיף ואין חיסון מאושר לשימוש בבני אדם. הטיפול בחולים מתבסס על טיפול תומך בלבד, הכולל אשפוז ביחידות מתקדמות, הנשמה במידת הצורך, וניטור הדוק של תפקוד נשימתי ונוירולוגי.
ארגון הבריאות העולמי הגדיר כבר בשנת 2018 את נגיף ניפה כמחולל מחלה (פתוגן) בעדיפות עליונה למחקר ופיתוח, בשל הפוטנציאל המגפתי שלו והיעדר כלים טיפוליים. בשנים האחרונות מתקיימים מחקרים לפיתוח חיסונים ונוגדנים חד שבטיים, וחלקם מצויים בשלבים מוקדמים של ניסויים, אך עדיין לא זמינים לשימוש קליני.
בהיעדר טיפול מונע או מרפא, הדגש העיקרי הוא על מניעה. ארגון הבריאות העולמי ממליץ לצמצם חשיפה של עטלפים לאתרי איסוף מזון ומשקאות, להרתיח מיץ תמרים לפני שתייה, ולתכנן חוות חזירים תוך התחשבות בקרבתן לאוכלוסיות עטלפים. במקביל, התפרצויות מטופלות באמצעות בידוד, חקירה אפידמיולוגית ומעקב קפדני אחר מגעים.
למרות שמדובר בנגיף קטלני ומעורר חשש, מומחים מדגישים כי הסיכון לציבור הרחב מחוץ לאזורי ההתפרצות נותר נמוך. עם זאת, המקרה הנוכחי, בצל מגפת הקורונה שעברנו, מזכיר עד כמה מחלות זואונוטיות עלולות להופיע מחדש, ועד כמה חשובה מערכת בריאות ערוכה, ניטור רציף ושיתוף פעולה בינלאומי בזיהוי ובבלימה של איומים ביולוגיים מתפתחים.
התרעות פיקוד העורף