מה קורה אם צורכים יותר מדי אשלגן?
בגוף בריא, הכליות הן השומרות על האיזון; הן יודעות לווסת עודפי אשלגן ולפנות אותם ביעילות דרך השתן.כאשר ישנה פגיעה בתפקוד הכלייתי, מצב של עודף אשלגן (היפרקלמיה) עלול להפוך למסוכן ואף קטלני. רמות גבוהות מדי בדם עלולות לגרום להפרעות בקצב הלב, בלבול, חולשת שרירים, שיתוק ובמקרים קיצוניים – דום לב.
אבל מי נמצא בקבוצת סיכון לעודף?
למי שנמצא באחת מהקבוצות האלו, מומלץ להתייעץ עם הרופא או הדיאטנית לפני שמעלים את כמות הפירות, הירקות או הקטניות בתפריט.
האם אדם בריא צריך לדאוג?
ברוב המקרים – לא. אנשים עם כליות בריאות המקבלים אשלגן ממזון שלם (ולא מתוספים מרוכזים) לא נמצאים בסיכון, שכן הגוף יודע לאזן את הרמות באופן טבעי.
שיטות בישול: כך תשפיעו על כמות המינרל
אשלגן הוא מינרל המסיס במים, מה שמאפשר לנו "לשחק" עם הכמות שלו במזון בהתאם לצורך הבריאותי:
להפחתת הכמות:
השריית ירקות חתוכים במים חמים ואחר כך הרתחה מפחיתה את כמות האשלגן משמעותית. זו שיטה מומלצת למי שנדרש להמעיט בצריכתו. במקרה כזה, חשוב לזרוק את מי הבישול.
לשמירה על הכמות:
אידוי, אפייה וצלייה שומרים על רוב האשלגן בתוך המזון.
ולמה הוא כל כך חיוני?
למרות החשש מעודף במצבי חולי, אשלגן (Potassium) הוא חיוני מאין כמוהו. הוא ממלא תפקיד קריטי בשמירה על לחץ דם תקין על ידי איזון השפעת הנתרן, הוא הכרחי להעברת מסרים עצביים, חיוני לפעילות הלב (שמירה על קצב סדיר) ושומר על מאזן הנוזלים בתוך התאים. מחסור בו עלול לגרום לעייפות, חולשת שרירים, עצירות ואף סיבוכים בקצב הלב.
כמה צריך ואיפה הוא נמצא?
ההמלצות היומיות למבוגרים נעות לרוב בין 3,500 ל-4,700 מ"ג. למרות שהוא נפוץ, סקרים מראים שרבים לא מגיעים לכמות זו בגלל צריכה נמוכה של פירות וירקות.
מזונות עשירים במיוחד (מ"ג למנה ממוצעת):
שימו לב: גם מיצי פירות עשירים באשלגן, אך הם מכילים כמות סוכר גבוהה וחסרים את הסיבים התזונתיים של הפרי השלם, ולכן תמיד עדיף לצרוך את המינרל ממזון בצורתו הטבעית.