המוח האנושי פועל כרשת חשמלית מורכבת במיוחד. מיליארדי תאי עצב מתקשרים זה עם זה באמצעות פולסים חשמליים מדודים ומדויקים. באפילפסיה מתרחש שיבוש במנגנון הזה. קבוצת תאים במוח מתחילה לפעול בסנכרון לא תקין, בקצב מהיר ובלתי מבוקר, ויוצרת סערה חשמלית שמובילה להתקף.
מקור השיבוש משתנה מאדם לאדם. אצל ילדים מדובר לא פעם בגורם גנטי מולד, אצל צעירים יותר הפגיעה קשורה לעיתים לחבלת ראש או לזיהום מוחי, ואילו בגיל המבוגר אפילפסיה מופיעה לא אחת לאחר שבץ מוחי, גידול מוחי או כחלק ממחלות ניווניות כמו אלצהיימר.
בניגוד לדימוי הציבורי, אפילפסיה אינה מחלה אחת אלא קבוצה רחבה של תסמונות. חלק מההתקפים הם מוקדיים בלבד, כלומר מוגבלים לאזור מסוים במוח. במצבים כאלה האדם עשוי לחוות תחושת ניתוק קצרה, ריח או טעם שאינם קיימים, עיוות זמני בראייה או תחושת דה ז’ה וו עזה. לעיתים מדובר בהתקפי היעדרות קצרים, בעיקר בילדים, שמתבטאים בבוהה של כמה שניות בלבד. התקפים אלו נוטים להתפספס או להתפרש כהפרעת קשב או חלימה בהקיץ.
בקצה השני של הספקטרום נמצאים ההתקפים הכלליים, אלו המלווים באובדן הכרה, בנוקשות שרירים ובהתכווצויות. אלה ההתקפים שיצרו לאורך השנים פחד וסטיגמה, אך גם כאן המציאות השתנתה. בזכות טיפול מוקדם, ניטור קפדני והתאמה אישית של תרופות, מרבית החולים אינם מגיעים עוד להתקפים קשים בתדירות גבוהה.
גם האבחון עבר מהפכה. בעבר התבססה האבחנה בעיקר על תיאור ההתקף ובדיקת EEG קצרה, שלא תמיד הצליחה ללכוד פעילות חריגה. כיום נעשה שימוש בניטור ממושך, לעיתים במשך ימים, ובאמצעים מתקדמים שמאפשרים מעקב רציף אחר פעילות המוח. מכשירים לבישים, כולל שעונים חכמים, אוספים נתונים פיזיולוגיים, ואלגוריתמים לומדים לזהות דפוסים מקדימים להתקף. במקרים מסוימים מתקבלת התראה מוקדמת שמאפשרת להיערך, לשכב, להתרחק מסכנות ולעיתים אף למנוע את ההתקף.
בדיקות הדמיה מתקדמות, כמו MRI ו-PET מספקות כיום לא רק תמונה אנטומית אלא גם מידע תפקודי על אזורים פעילים במוח. השילוב בין הנתונים מאפשר לרופאים לאתר מוקדים אפילפטיים זעירים שבעבר נותרו חבויים, ולהתאים טיפול מדויק יותר.
אחת ההתפתחויות המשמעותיות בשנים האחרונות היא ההתקדמות בתחום הגנטיקה. בשנים האחרונות זוהו מוטציות רבות הקשורות לפעילות תעלות יונים בתאי העצב. ממצאים אלו הובילו לשינוי בגישה הטיפולית. במקום לנסות תרופות שונות עד למציאת האיזון, ניתן כיום במקרים מסוימים לבצע ריצוף גנטי ולהתאים טיפול ממוקד לפגם הספציפי. המשמעות היא יעילות גבוהה יותר ופחות תופעות לוואי, בעיקר בקרב ילדים עם תסמונות אפילפטיות מורכבות.
הטיפול התרופתי נותר אבן היסוד של ההתמודדות עם אפילפסיה. כ-70% מהחולים מגיעים לאיזון טוב באמצעות תרופות בלבד. התרופות החדשות פועלות בצורה סלקטיבית יותר, פוגעות פחות בערנות ובזיכרון ומאפשרות תפקוד יומיומי כמעט מלא. עבור החולים שאינם מגיבים לטיפול תרופתי, כ-30% מהמאובחנים, התפתחו פתרונות נוספים.
אחד מהם הוא נוירוסטימולציה תגובתית, מערכת המושתלת במוח ומנטרת את הפעילות החשמלית בזמן אמת. כאשר המערכת מזהה התחלה של פעילות חריגה, היא שולחת פולס נגדי שמדכא את ההתקף עוד בשלביו הראשונים. במקביל, דיאטות רפואיות כמו הדיאטה הקטוגנית הפכו לחלק מארגז הכלים, במיוחד בילדים. שינוי מקור האנרגיה של המוח מסוכר לשומן הוכח כמפחית תדירות התקפים בחלק מהחולים.
נושא שממשיך להדאיג הורים רבים הוא פרכוסי חום. אבל פרכוס חום אינו אפילפסיה. מדובר בתגובה של מוח צעיר לעלייה חדה בטמפרטורת הגוף, תופעה שמתרחשת בכ-3% מהילדים. למרות המראה הדרמטי, פרכוס חום פשוט אינו גורם לנזק מוחי ואינו מעיד על סיכון עתידי גבוה לאפילפסיה. הטיפול נשאר פשוט ומרגיע, השכבה על הצד, מעקב אחר משך ההתקף והורדת חום.
לצד ההתקדמות הרפואית, עדיין קיימים מיתוסים רבים. בניגוד לאמונה הרווחת, אדם בזמן התקף אינו יכול לבלוע את לשונו, והכנסת חפצים לפה מסוכנת. אפילפסיה אינה תמיד תורשתית, ורק מיעוט מהחולים רגישים לאורות מהבהבים. המידע הזה חיוני לא רק לחולים אלא גם לסביבה, למורים, למעסיקים ולבני משפחה.
האתגר המרכזי שנותר הוא הסטיגמה. למרות השיפור העצום בטיפול, רבים עדיין חוששים לחשוף את האבחנה. בפועל, חולי אפילפסיה מאוזנים עובדים בכל תחום, משרתים בצה"ל בתפקידים מגוונים, נוהגים ברכב לאחר תקופת איזון ומקימים משפחות. המודעות הציבורית היא הכלי החזק ביותר לשינוי.
יום המודעות הבינלאומי לאפילפסיה מזכיר שהמחלה אינה מגדירה את האדם. היא מאפיין רפואי של מערכת חשמלית מורכבת, כזו שניתן להבין, לנטר ולטפל בה. בשנת 2026, עם הטכנולוגיה הקיימת והידע המצטבר, אפילפסיה כבר אינה גזירת גורל, אלא מצב רפואי שניתן לחיות לצידו חיים מלאים, פעילים ובטוחים.
בזמן התקף חשוב לפעול בשקט, במהירות ובאופן בטוח, גם אם המראה מלחיץ. יש להשכיב את האדם על הצד, כדי למנוע שאיפת רוק או הקאה. רפדו את ראשו וגופו למניעת חבלות. אין לנסות לעצור את הפרכוסים ואין להחזיק את הגפיים בכוח. אסור להכניס שום חפץ לפה, לא אצבעות, לא כפית ולא בד, שכן הדבר עלול לגרום לשברים בשיניים או לפציעה חמורה. חשוב לשחרר בגדים לוחצים סביב הצוואר. חייגו במקביל למד"א 101, השאירו את המוקדנ/ית על רמקול, מסרו את מיקומכם והישארו על הקו להנחיות.
התרעות פיקוד העורף