ד"ר בלומנפלד הדגיש כי החזרה מהשבי לוותה בפגיעות עמוקות, שלא נעלמות עם סיום האירוע התקשורתי. "הם חזרו אחרי תקופה ארוכה מאוד בשבי, אחרי שסבלו מהתעללויות גופניות, נפשיות ומיניות, והם כולם זקוקים לשיקום. אף אחד מהם, למיטב ידיעתי, לא חזר לחיים שהיו לו קודם".
כאן, לדבריו, נוצר מתח עמוק בין הצורך הטיפולי לבין גבולות ההתערבות. "אי אפשר לכפות טיפול נפשי, הוא צריך להיות בהסכמה בין המטפל לבין המטופל", הזכיר. "מצד שני ניתן ליצור אווירה ציבורית שאומרת: חזרתם, בואו קבלו את זה'".
לדבריו, האחריות אינה מונחת רק על מערכת הבריאות - אלא גם על החברה כולה. "גם לנו יש חלק בשיקומם של השבים. הציבור עבר מאוד למודים אחרים של פעילות, לכאורה הסיפור של החטופים נגמר", אמר, והבהיר כי זו טעות קשה. "נוצר רושם שרק סיפורי הגבורה עלו בתקשורת, כשהם מדברים על הקשיים שלהם זה נדחק לשוליים".
לדבריו, שינוי תודעתי כבר החל, אך הדרך עוד ארוכה: "פוסט טראומה עד לפני כמה שנים הייתה בושה בישראל".
התרעות פיקוד העורף