אלצהיימר היא מחלה ניוונית של המוח, הנחשבת לגורם השכיח ביותר לדמנציה. על פי ההערכות לוקים בה כ-150 אלף ישראלים. המחלה גורמת להרס הדרגתי של תאי עצב ולשיבוש בקשרים שביניהם. במהלכה מצטברים במוח חלבונים לא תקינים, ובעיקר עמילואיד בטא וחלבון טאו, הנדבקים זה לזה ויוצרים משקעים הפוגעים בתפקוד הרגיל של התאים. כתוצאה מכך, אזורים שונים במוח שאחראים על זיכרון, על תפקודי שפה, על חשיבה ועל התנהגות מתחילים להתנוון בהדרגה. תסמיני המחלה הראשונים לרוב מופיעים כירידה בזיכרון לטווח קצר או בקושי להיזכר במידע בסיסי, ובהמשך הם מחמירים וכוללים אובדן יכולת שיפוט, שיבושים בשפה, בלבול ואובדן שליטה על התנהגות. בשלב הסופי החולה מאבד את יכולתו לבצע פעולות יומיומיות פשוטות ואף זקוק לסיוע מלא.
במסגרת הניתוח נסקרו באופן שיטתי יותר מ-1,300 תרופות וחיסונים שניטלו על ידי מבוטחי הקופה. מתוך כלל החשיפות, שלושה גורמים בלטו במיוחד כקשורים בהפחתה מובהקת של הסיכון למחלת אלצהיימר. הראשון היה התרופה Atovaquone Proguanil המוכרת בארץ כ"מלרון", תרופה נפוצה למניעת מלריה בקרב מטיילים. בקרב מי שנחשפו לתרופה זו נמצאה ירידה חדה בסיכון לפתח דמנציה, של כ-64% שנשמרה במשך למעלה מעשור לאחר נטילת התרופה. שני גורמים נוספים היו חיסונים נגד שלבקת חוגרת, כאשר אפקט מגן בולט במיוחד נמצא לחיסון הרקומביננטי החדש.
כדי לבחון האם מדובר בממצא ייחודי לאוכלוסייה הישראלית, בוצעה בדיקה בלתי תלויה במאגר TriNetX בארצות הברית, הכולל מידע רפואי של יותר מ-120 מיליון מטופלים. גם שם הודגם דפוס עקבי של ירידה משמעותית בסיכון לדמנציה בקרב מי שטופלו בתרופה למניעת מלריה. המחקר נערך בשכבות גיל שונות, מגיל 50 ועד גיל 80 בעת החשיפה לתרופה. בכל הקבוצות נמצא כי ההשפעה המגינה נשמרת למשך יותר מעשר שנים.
ממצא נוסף במחקר, שחיזק את הסבירות לקשר שנצפה נגע לטפיל הטוקסופלזמה. החוקרים מצאו כי אנשים עם עדות לזיהום לאחרונה בטפיל טוקסופלזמה, מצויים בסיכון מוגבר לפתח דמנציה. מאחר שהתרופה למניעת מלריה היא גם טיפול הידוע כיעיל נגד טוקסופלסמה, העלו החוקרים השערה שהטפיל הקיים במצב רדום בקרב חלק ניכר מהאוכלוסייה, עשוי במקרים מסוימים לשמש גורם סיכון סמוי שעלול לעודד תהליכים של דלקת מוחית כרונית, אשר בטווח הארוך תורמים לניוון תאי המוח האופייני למחלת אלצהיימר.
בהתבסס על כלל הממצאים, מציע ד"ר ישראל מודל ביולוגי משולב לפיו נגיפים ממשפחת ההרפס, כמו הנגיף הגורם לשלבקת חוגרת "וריסלה" עשויים במצבים מסוימים לשמש כטריגר שמאפשר מעבר של טוקסופלזמה ממצב רדום למצב פעיל. שפעול מחדש שלו עלול להגביר תהליכים דלקתיים וניווניים במוח. בהתאם לכך, גם הפחתת נוכחות הטפיל באמצעות טיפול תרופתי, וגם הגנה חיסונית מפני נגיפי ההרפס באמצעות חיסון, נמצאו כקשורים להפחתה משמעותית בסיכון להתפתחות אלצהיימר.
"המחקר מדגים כיצד נתוני אמת שנאספו לאורך שנים במערכת הבריאות הישראלית יכולים להוביל לתגליות בעלות משמעות עולמית" אומר למעריב ד"ר אריאל ישראל, מנהל מכון המחקר של לאומית שירותי בריאות, "אם הממצאים יאומתו בעתיד, המשמעות היא שאלצהיימר, שנחשב עד כה כתהליך ניווני עשוי להיות מושפע מתהליכים זיהומיים במוח. בתהליך הזה, ייתכן שלטפיל הטוקסופלזמה יש תפקיד משמעותי".
ד"ר ישראלי הדגיש שמדובר במחקר תצפיתי שלא מוכיח בהכרח כי הטפיל אכן גורם לאלצהיימר, אולם הממצאים שנמצאו בסקירה מחקרית רחבה בכמה מדינות, תומכים בכך שמדובר באיתות מדעי משמעותי שעשוי לפתוח כיוון מחקרי חדש למניעה וטיפול באלצהיימר.
התרעות פיקוד העורף