הסוד של סבא וסבתא: למה הילדים אוכלים שם יותר?

לא במקרה השיח הזה עולה דווקא לקראת יום המשפחה, שיחול השנה ב־17 בפברואר. זהו יום שמזמין התבוננות לא רק בקשרים הרגשיים בין דורות, אלא גם בהרגלים היומיומיים שעוברים ביניהם. האוכל, אולי יותר מכל תחום אחר, נמצא בדיוק בנקודת המפגש הזו.

כף גדולה מדי של אהבה

עבור ילדים רבים האוכל של סבתא וסבא מסמל ביטחון, שייכות וטיפול, במיוחד בימי מחלה, חופשה או זמן משותף מחוץ לשגרה. הארוחה אינה רק מה שמונח בצלחת, אלא גם הישיבה סביב השולחן, הקצב האיטי יותר והתחושה שמישהו רואה ודואג. לא מפתיע שילדים חווים את האוכל שם כ"טעים יותר", אולי גם כי החוויה היא רגשית לא פחות מתזונתית.

---

במצבים כאלה, הפינוק אינו רק עניין של טעם, אלא גם נוגע לערכים, לבריאות ולעיתים גם למאבקי סמכות שקטים. כאשר אוכל משמש באופן עקבי כאמצעי להרגעה, לנחמה או לביטוי דאגה, הוא עלול לחרוג מתפקידו התזונתי. ממתק כדי לשמח, או עידוד לאכול גם מעבר לשובע - כל אלה יוצרים חיבור בין אוכל לרגש. דפוסים כאלה אינם בעייתיים כשהם מזדמנים, אך חזרה יומיומית עליהם עלולה להשפיע על האופן שבו ילדים לומדים לזהות רעב ושובע.

מבחינה קלינית, חשוב להבחין בין פינוק מזדמן לבין דפוס קבוע. ביקור שבועי שבו יש קינוח מיוחד או ארוחה כזו או אחרת אינו דומה למצב שבו סבתא וסבא אחראים על האכלה יומיומית לאורך שעות רבות. ילדים יודעים להבדיל בין מסגרות שונות, כל עוד הכללים אינם מתנגשים שוב ושוב. כאשר המסרים עקביים, גם פינוק תקופתי אינו מערער את ההרגלים שנבנים בבית.

מתי פינוק הופך לבעיה?

מצד אחד, סבים תורמים לאכילה משפחתית רגועה, מגוונת ולעיתים אף בריאה יותר (משלבים פירות וירקות) - מעודדים אכילה עצמאית, יושבים עם הילדים, אוכלים איתם ומקדמים מודל לאכילה משותפת. הם נוטים ליצור אווירה פחות לחוצה בארוחה, מרכיב חשוב בהתפתחות יחסים בריאים עם אוכל.

מצד שני, אותה סקירה מצאה נטייה להגיש לילדים מנות גדולות יותר, לעודד אכילה תכופה ולהשתמש באוכל ככלי רגשי. החוקרים הדגישו שהשאלה אינה אם המעורבות של סבתא וסבא טובה או רעה, אלא באילו תנאים היא מתרחשת. הבעיה אינה בעצם המעורבות, אלא בהיעדר תיאום ובהעברת מסרים סותרים, שעלולים ליצור בלבול ואף מתח משפחתי סמוי.

ומה כן נמצא כמועיל? בישול משותף של סבים ונכדים לבין עלייה בנכונות הילדים לטעום מזון חדש, שיפור במיומנויות בישול והפחתת התנגדות סביב אוכל. מעבר לאוכל עצמו, מדובר בזמן משותף, בהעברת מסורת ובהזדמנות לחוויה שאינה מבוססת על שכנוע או לחץ. מניסיון בקליניקה, אחת ההמלצות היעילות ביותר היא יצירת הסכמות ברורות אך גמישות בין ההורים לסבתא וסבא. לא רשימת איסורים, אלא הבחנה משותפת בין מה יומיומי למה מיוחד. קינוח כחלק מארוחה מסודרת, ולא כנשנוש אקראי. ובמקביל, הרחבת דרכי הפינוק, משחק, סיפור, הליכה קצרה או עיסוק משותף שאינו קשור לאוכל.

תזונת נכדים אינה מתקיימת בוואקום. סבתא וסבא הם חלק בלתי נפרד מהרצף הזה, עם תפקיד שיש בו חום, ניסיון והשפעה אמיתית. הם בעלי ניסיון ותובנות ואפשר גם ללמוד מהם לא מעט. כאשר המעורבות שלהם נשענת על תיאום וגבולות ברורים, האוכל חוזרלמקומו הטבעי - לא אמצעי לפיצוי רגשי ולא מוקד למתח, אלא חלק שקט, מוכר ובטוח מהחיים המשפחתיים.