בעבר הלא רחוק, היו רופאים שפטרו את ההבדלים האלה בטענה שנשים פשוט נוטות להגזים בתיאור הסבל שלהן או שהן רגישות יותר, אבל המציאות בשטח הראתה תמונה עקבית של סבל ממשי. כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי סיינס אימונולוג'י, מניח על השולחן הוכחה ביולוגית חותכת ומסביר שהכל מתחיל ונגמר בדרך שבה מערכת החיסון שלנו פועלת.
החוקרים מאוניברסיטת מישיגן סטייט עקבו אחרי 245 בני אדם שנפצעו בטראומות גופניות, רובן בתאונות דרכים, וביקשו מהם לדרג את רמות הכאב שלהם. הנתונים היו מפתיעים, ביום הפציעה עצמו הדיווחים של הגברים והנשים היו כמעט זהים, אבל בנקודת הזמן של שלושה חודשים אחרי, התמונה השתנתה לחלוטין.
אצל הגברים הכאב הלך ודעך עד שנעלם, אבל אצל הנשים הוא נשאר נוכח ומשמעותי. כשבדקו את הדם של המשתתפים, גילו החוקרים שאצל הגברים קיימת רמה גבוהה בהרבה של מולקולה בשם אינטרלוקין 10, שתפקידה בתוך הגוף הוא פשוטו כמשמעו "לכבות" את אותות הכאב שנשלחים למוח.
מתברר שהמפתח לכל המנגנון הזה הוא הורמון הטסטוסטרון. הוא זה שנותן את הפקודה לתאי הדם הלבנים לייצר עוד ועוד מהמולקולה נוגדת הכאב הזו. כדי לוודא שאין כאן טעות, הצוות עבר לבדיקות מעבדה על עכברים, שם התקבלה תוצאה דומה באופן מדהים. עכברים זכרים התאוששו במהירות מניתוחים וממצבי לחץ שדימו פציעות, בעוד שהנקבות המשיכו להפגין סימני כאב לאורך זמן. הניסויים האלה הוכיחו שתאי הדם הלבנים של הזכרים פשוט פעילים הרבה יותר בייצור ההגנה מפני הכאב, מה שמלמד על הבדל אבולוציוני עמוק בין המינים.
הגילוי הזה הוא לא פחות ממהפכה עבור נשים רבות, כי הוא נותן סוף סוף תוקף מדעי לתחושות שלהן ומבהיר שהכאב הוא לא "רק בראש". מומחים בתחום מציינים שנשים רבות הורגלו להסתיר את הכאב שלהן כדי שלא יחשבו שהן לא מתפקדות או שהן "חלשות", והמחקר הזה מוכיח שמדובר בעובדה פיזיולוגית לכל דבר. עם זאת, חשוב לומר שההבדלים הם לא שחור ולבן, יש כמובן גם גברים שסובלים מכאב כרוני קשה, מה שמעיד על כך שהביולוגיה של הכאב היא מורכבת ומערבת עוד גורמים, אבל הטסטוסטרון הוא בהחלט שחקן מרכזי בסיפור.
הבשורה האמיתית כאן לדברי החוקרים היא האפשרות לפיתוח טיפולים חדשים. החוקרים כבר מדברים על פתרונות כמו מדבקות טסטוסטרון לטיפול מקומי, שיכולות לעזור לנשים אחרי ניתוח או פציעה בלי לגרום לתופעות הלוואי הקשות של תרופות במרשם. המצב כיום רחוק מלהיות אידיאלי, שימוש ממושך במשככי כאבים רגילים פוגע בכליות ובקיבה, ואופיואידים מסוכנים בגלל סכנת ההתמכרות. אפילו תרופות פסיכיאטריות שניתנות לעיתים לכאב לא תמיד משפיעות, כך שהצורך בחלופות הוא קריטי.
בתוך כך, נראה שהבנת המנגנון החיסוני הזה תוכל לעזור בעתיד גם בטיפול במחלות כאב אחרות כמו פיברומיאלגיה, שפוגעות בעיקר בנשים. ככל שהרפואה הופכת ליותר אישית ומדויקת, ההכרה בכך שגוף של אישה מגיב אחרת לכאב היא צעד הכרחי בדרך לטיפול הוגן ויעיל יותר.
התרעות פיקוד העורף