נציגי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית הזהירו: "מערך הפסיכולוגיה הציבורית בישראל מצוי מזה שנים במשבר כוח אדם מתמשך, אשר הוחרף באופן משמעותי לנוכח העלייה החדה בצרכים הנפשיים של הציבור בשנים האחרונות. כיום, אזרחים הזקוקים לטיפול נפשי במסגרת השירות הציבורי נדרשים להמתין חודשים ארוכים - ולעיתים קרובות יותר משנה - עד לקבלת מענה. מצב זה פוגע לא רק בפרט ובמשפחתו, אלא גם ביכולתה של החברה הישראלית להתמודד עם משברים ולשמור על חוסן חברתי לאורך זמן".
בהמשך הדיון אמר וירש כי מערכת השיקום אינה ערוכה למציאות שנוצרה מאז המלחמה וכי הפער בין הזינוק במספר הפצועים והמתמודדים עם פוסט-טראומה לבין מצבת כוח האדם הפך לבעיה מבנית שמונעת טיפול בזמן: "אגף השיקום עדיין פועל לפי תקנים של העבר, בזמן שהצרכים זינקו בצורה דרמטית. המחסור בעובדים סוציאליים ובמטפלים הוא לא רק עניין תקציבי, הוא מחסום שמונע טיפול מקצועי בזמן אמת".
הוא הוסיף: "מאה עובדים סוציאליים על כ-85 אלף פונים - אלו המספרים באגף השיקום. מדובר בביזיון. כשמטפל מחזיק באלפי תיקים, זה כבר לא טיפול שיקומי אלא טיפול טכני. זמני ההמתנה מתארכים, והפגיעה בלוחמים נמשכת גם הרבה אחרי שהקרב נגמר".