בדיווחים רפואיים של גופי בריאות, ובהם רשויות רגולציה בארצות הברית ובאירופה, מודגש כי ספיגת האלומיניום דרך העור נמוכה ביותר. ההערכות המקובלות מדברות על שיעור ספיגה מזערי, חלקי אחוז בודדים, נמוך משמעותית מכמות האלומיניום שהאדם הממוצע צורך מדי יום מהמזון והמים. אלומיניום נמצא באופן טבעי במזונות רבים, בירקות, בדגנים ואף במי שתייה, והגוף מסלק את רובו דרך הכליות.
נקודה חשובה נוספת נוגעת למיתוס "פליטת הרעלים". זיעה אינה מנגנון פינוי רעלים מרכזי בגוף. תפקיד זה שמור בעיקר לכבד ולכליות. הזיעה מורכבת ברובה ממים ומלחים, וחסימה חלקית שלה בבית השחי אינה משבשת תהליכי ניקוי רעלים כלל מערכתיים. גם בדיווחים קליניים לא נמצא קשר בין שימוש באנטי פרספירנטים לבין הצטברות רעלים בגוף.
עם זאת, אין פירוש הדבר שכל שימוש באלומיניום מתאים לכל אדם. אנשים עם עור רגיש, נטייה לגירוי או תגובות אלרגיות עשויים להעדיף מוצרים בלי אלומיניום מטעמי נוחות ולא מסיבות בריאותיות כלליות. הבחירה בדאודורנט טבעי או נטול אלומיניום היא לגיטימית, אך חשוב להבין שהיא מבוססת על העדפה אישית ולא על הכרח רפואי.
הספרות הרפואית והדיווחים של גופי הבריאות מובילים למסקנה עקבית: אין הוכחה מדעית מוצקה לכך שאלומיניום בדאודורנטים מעלה סיכון לסרטן השד, לאלצהיימר או לפגיעה מערכתית אחרת. החשש הציבורי מובן, אך אינו מגובה בנתונים.
בשורה התחתונה, מי שמרגיש נוח להשתמש באנטי פרספירנט המכיל אלומיניום יכול לעשות זאת בלי חשש בריאותי מוכח. מי שמעדיף להימנע יכול לבחור חלופה אחרת, אך החשש אינו מבוסס על מדע. כמו במקרים רבים בתחום הבריאות, ההבדל בין תחושת בטן לראיות רפואיות הוא חשוב.
התרעות פיקוד העורף