רופאי שינה ונוירולוגים מתארים בדיווחים קליניים שקנאביס אכן מקצר את זמן ההירדמות, תופעה המכונה shortened sleep latency. ההשפעה הזו מיוחסת בעיקר ל-THC, החומר הפסיכואקטיבי המרכזי בקנאביס, שפועל על קולטנים במוח הקשורים להרגעה ולהפחתת עוררות. עבור אנשים שסובלים ממתח, חרדה או קושי "לכבות את הראש", האפקט הזה מורגש היטב.
אלא שכאן מגיע ההבדל הקריטי בין הירדמות לשינה איכותית. שינה תקינה בנויה ממחזורי שינה הכוללים שלבים שונים, ובראשם שלב ה-REM - שנת החלום, החיונית לעיבוד רגשי, זיכרון וויסות מצב רוח. דיווחים רפואיים חוזרים ומצביעים על כך ששימוש קבוע בקנאביס, ובעיקר בזנים עתירי THC, מפחית את משך שלב ה-REM. המשמעות היא שינה שטחית יותר, גם אם משך השינה הכולל אינו מתקצר.
רופאים מדווחים כי מטופלים המשתמשים בקנאביס לאורך זמן נוטים להתעורר רעננים פחות, לסבול מקשיי ריכוז ביום שאחרי ולעיתים גם מירידה במצב הרוח. חלקם אינם מקשרים זאת לשימוש בקנאביס, משום שהם עדיין חווים הירדמות מהירה, אך איכות השינה נפגעת מתחת לפני השטח.
בעיה נוספת שעולה בדיווחים קליניים היא תופעת הסבילות. ככל שהשימוש בקנאביס נמשך, הגוף מתרגל להשפעה, והמשתמש זקוק למינון גבוה יותר כדי להשיג את אותו אפקט מרדים. כאשר מנסים להפסיק או להפחית את השימוש, מופיעה לעיתים תסמונת גמילה שכוללת נדודי שינה קשים, יקיצות מרובות, חלומות עזים ואף סיוטים. תופעה זו מתוארת היטב בדיווחים רפואיים ומחזקת את הטענה שקנאביס הוא פתרון קצר טווח שעלול לייצר תלות תפקודית.
גם רכיב ה-CBD שנחשב לא פחות מעורר מחלוקת, אינו חף מאי בהירות. דיווחים רפואיים מציינים ש-CBD עשוי להפחית חרדה אצל חלק מהאנשים, אך השפעתו הישירה על שינה אינה אחידה. אצל חלק מהמשתמשים הוא דווקא מעורר, במיוחד במינונים נמוכים, ואינו מבטיח שיפור עקבי באיכות השינה.
בהקשר הזה, רופאי שינה מדגישים שקנאביס אינו טיפול קו ראשון לנדודי שינה. הוא אינו פותר את הגורמים העמוקים לבעיה, כמו היגיינת שינה לקויה, עומס נפשי, דיכאון או הפרעות שינה אחרות. שימוש בו עלול למסך את הבעיה האמיתית ולהקשות על אבחון וטיפול מדויק.
המסקנה העולה מהדיווחים הרפואיים ברורה. קנאביס יכול לעזור להירדם, אך הוא אינו מבטיח שינה טובה יותר, ולעיתים אף פוגע בה. מדובר בפתרון זמני, שעלול לגבות מחיר בטווח הארוך.
בשורה התחתונה, קנאביס הוא הלוואה של שינה. היא אולי ניתנת במהירות, אך הריבית, בדמות פגיעה באיכות השינה ותלות, עלולה להתגלות מאוחר יותר.