"אנשים מגיעים לבית החולים במצבים ממש לא נעימים, וברגע שהם רואים את דמות הליצן הם איכשהו מתרככים", הוא מסביר. "המעבר בין מציאות היומיום לטראומה חדה ופתאומית הוא משבר גדול מאוד ואנחנו, הליצנים, מצליחים להקל על המטופלים בהתמודדות".
לא רק ייעוד – שליחות
עם פרוץ המלחמה בשבעה באוקטובר גויסו חבריו של ויסמן ליחידה למילואים, ואילו הוא נשאר, בשל פציעתו, מאחור. "חשתי תחושת תסכול קשה, אבל מהר מאוד הבנתי שאני צריך לפעול בכלים שברשותי", הוא אומר. "ראשית, היה לי חשוב לעלות לצפון ולבקר את חבריי לפלוגה כמה פעמים. שנית, החלטתי להיכנס כליצן רפואי למחלקות השיקום והפלסטיקה בשיבא וללוות פצועים שמגיעים משדה הקרב. אני נוהג לספר לפצועים בשיקום שגם אני הייתי במצבם, לפני 16 שנה. זה יוצר חיבור והבנה. חשוב לי להראות לפצועים בשיקום שגם כשנדמה שהחיים נעצרו, יש המשכיות, ואפשר להצליח ולבנות עתיד.
"החיבור המיידי שלי הוא עם מילואימניקים. לדוגמה, עם מילואימניק אחד, שבהתחלה הוא היה מרוחק, לא הבין מה ליצן רפואי עושה במחלקה, ומה השטויות האלה שאני עושה. אבל מצאתי הזדמנות לספר לו שגם אני נפצעתי בקרב. הסיפור שלי שינה מייד את היחס שלו. הוא ביקש לשמוע פרטים על הפציעה שלי ולראות את הרגל שלי. נהיה קליק בינינו, והוא ביקש שאבוא לבקר אותו בכל פעם שאני מגיע. אבל האמת היא שמעבר לפצועים ולמשפחותיהם אני מצליח לטפל גם בעצמי. אני עובר תהליך מדהים, ומזכיר לעצמי כמה כוחות נפש יש בי. לא נכנעתי לנכות שלי, מינפתי את הפציעה שלי לעשייה, והרי ידוע שהעשייה היא התרופה הכי טובה".
בימים האחרונים מנצל ויסמן את שהותו לצד בנו, שאושפז זמנית בבית החולים שיבא, להופעה בפני המאושפזים במקום. "האווירה קצת מבולבלת, אבל ברגע שהגענו לשם כליצנים האווירה השתנתה לטובה", הוא מעדכן.
לשמח בין הטילים
"לפגוש את דור העתיד ולחנך אותו לדרך של ריפוי בעזרת ליצנות זה הייעוד האמיתי שלי בחיים. אני בן אדם, יש רגעים שבהם בא לי לבכות, בייחוד בעבודה, אחרי שאני רואה מקרים קשים. אבל אני יוצאת לאוטו, שומעת שיר שאני אוהבת, מרימה לעצמי את האנרגיה וחוזרת צוהלת כי אני מבינה שצריך לקחת את החיים בהומור. זו התרפיה שלי ואני בטוחה שזו התרפיה לכל הכאב שבעולם".
כששכב בבית החולים לאחר התקף הלב הראשון, זמן קצר לאחר התאונה, גילה ניב סקרבניק את כוחו המרפא של ההומור. "כשהייתי מאושפז ראיתי כמה סבל אנשים עוברים, וכאדם מצחיק מטבעי התחלתי להצחיק את הסביבה כדי לסייע למאושפזים לצידי להתמודד עם הכאב בצורה יותר נעימה", הוא אומר. "הילדים שלי, שראו כמה הצחוק וההומור עזרו לי להתמודד עם הטראומה ועם האסון, דחפו אותי ללמוד ליצנות רפואית במכללת 'שמחת הלב'. כיום אני מלמד ליצנים רפואיים חדשים".
התרעות פיקוד העורף