שבוע לא פשוט, אבל גם מוכר... יותר משנתיים וחצי אנחנו נושמים ואוכלים לחץ, דאגה וחרדה. ישראל במלחמה. אם בימים של שגרה אנו חווים מנעד גדול של רגשות, כולל רגשות שליליים, בתקופה זו הרגשות בעוצמה גדולה וממושכת, ולעיתים קשים מנשוא.
יש שתופעות של חרדה ומתחים יכולות לגרור ירידה בתיאבון וצריכה מצומצמת של אוכל, ויש שהתגובה הפוכה, והחרדות והלחצים מעודדים אכילה של מזונות שונים ובכמויות גדולות יחסית.
מה מפעיל את האכילה הרגשית?
כדי להדחיק תחושות קשות כמו כעס, דאגה, עצבות, תסכול ומתח, אנחנו נוטים פעמים רבות להסיט אותן לפעולה אחרת, מנחמת ומרגיעה, כמו אכילה. אכילה, ובמיוחד אכילה של מזון עשיר בסוכר ושומן, מביאה בעקבותיה תחושת רגיעה. עוד לפני פעולת האכילה כשלעצמה, העיסוק בהכנת האוכל: חיתוך, קילוף, בישול ואפייה ואחריה האכילה שמגייסת את כל החושים, זו בפני עצמה בריחה מהתחושות הנוכחיות למשהו אחר לגמרי.
הנטייה להשתמש באוכל כאמצעי לוויסות רגשות, בעיקר תחושות שליליות, נרכשת לעיתים כבר בילדות. למשל, כשהורים מציעים לילדיהם הצעירים משהו מתוק כפיצוי על מכה כואבת או למתבגרים שחוו כאב לב בגלל אהבה נכזבת, או כישלון בטסט ראשון בנהיגה.
חשוב להדגיש, אין זה בהכרח דבר רע. לאוכל, מעבר לתפקידו כמקור הזנה, לאספקת אנרגיה ורכיבים חיוניים לגוף, יש עוד תפקידים חשובים ומשמעותיים. אוכל מחבר בין אנשים, הוא מעביר תחושה של בית. האוכל הוא חלק חשוב מהמסורת, מהדת ומהתרבות של קהילות שונות. והוא אכן מפנק ולעיתים גם מנחם, אך כאשר השימוש באוכל הוא פתרון למצוקה או לקושי שמשתרש, קשה לשנות את ההרגל.
וכך יוצא שכאשר מופיע רגש (לרוב שלילי אך יכול להיות גם רגש חיובי שקשה לווסת) תהיה פנייה אוטומטית לאוכל. לפעמים, בלי לשים לב תיפתח הדלת של המקרר, המגירה עם שקיות החטיפים או קופסת העוגיות שעומדת על השיש.
האם אוכל כגורם מנחם הוא בעייתי?
כל עוד השימוש באוכל כמנחם אינו פוגע בנו בריאותית ונפשית או מפריע לנו, אין בכך בעיה. הבעיה מתחילה כשאין איזון והאוכל הופך להיות הכלי היחיד או המרכזי לניחום. אז האוכל כפתרון לבעיה רגשית יכול אף להעצים את הבעיה בגלל הכעס והאכזבה מעצמנו על שבחרנו באכילה או ברחנו לאכילה מיותרת.
אם השימוש באוכל פוגע בנו, הצעד הראשון בהתמודדות עם התופעה הוא המודעות לה. רעב רגשי יכול להיות עוצמתי מאוד, ולכן קל לבלבל אותו עם רעב פיזי. אפשר ללמוד להבחין מתי האוכל הוא מוצא למצוקה רגשית, ולסגל דפוסי התנהגות שמסייעים להתמודד עם אכילה רגשית. זו מיומנות שנרכשת עם הזמן ודורשת סבלנות.
כך נבחין בין רעב פיזי לרעב רגשי
ניתן לזהות אם האכילה היא דרך להתמודדות עם רעב רגשי או רעב פיזי. הנה מספר דרכים שיסייעו לבחון את המניע לאכילה. מיידי או בהדרגה: רעב פיזי מתפתח לאט ובהדרגה. רעב רגשי, לעומת זאת, מגיע “בדחיפות" ודורש סיפוק מיידי.
פירות וירקות או שוקולד ובורקס: כאשר רעבים מבחינה פיזית, כמעט כל דבר נשמע טוב וטעים, גם מזונות שפחות אהובים או פופולריים. אבל ברעב רגשי יש תשוקה למזונות מתוקים ו/או שומניים המספקים דחף מיידי. אתם מרגישים שאתם צריכים שוקולד או בורקס - ושום דבר אחר לא “יעשה את העבודה".
אוכלים על אוטומט: רעב רגשי מוביל לעיתים קרובות לאכילה לא מודעת. לפני ששמים לב, השקית המרשרשת או קופסת הגלידה כבר ריקות... ולא תמיד אפילו נהנים מהן. באכילה בגלל רעב פיזי, בדרך כלל מודעים יותר למה שאוכלים.
הגוף מדבר או הנפש מדברת: הרגשת הרעב הפיזי מגיעה מהבטן, “בטן מקרקרת", בעוד רעב רגשי מגיע מהלב שמוביל אותנו לטעמים, ריחות ומרקמים מסוימים. אפשר לזהות את האכילה הרגשית גם בדיעבד. זה לא צריך לתסכל, אלא לתרום להעלאת המודעות ולסייע להתמודדות בפעם הבאה.
הבטן מלאה אבל משהו חסר: אכילה אחרי רעב פיזי גורמת להרגשת מלאות ושובע. אכילה בגלל רעב רגשי אינה מספקת, גם כשיש תחושת מלאות. הרצון להמשיך לאכול קיים, גם אם הרצון והאכילה גוררים הרגשת אי־נוחות.
מה נשאר אחרי: אכילה בעקבות רעב פיזי מרגיעה ומשמחת, בעוד לאחר רעב רגשי מבינים לעיתים שהאכילה הייתה "מסיבות לא נכונות". יש תחושת אשמה, חרטה, בושה, תסכול וחוסר אונים.
איך להתמודד ולצמצם אכילה רגשית?
לעצור ולשאול מה קורה: לנסות להתעכב על הרגש. להבין מה מרגישים ולמה. לאפשר לעצמנו להיות עצובים או כאובים מבלי לחפש פתרון. בינתיים למצוא פעולות מרגיעות כמו מקלחת מהירה או אמבטיה ממושכת, הליכה עם הכלב, האזנה למוזיקה או צפייה בפרק או שניים של סדרת טלוויזיה. פעולות כאלה יכולות לסייע לעבור את הדחף לאכילה מבלי לאכול ואולי גם לווסת את הרגש הקשה.
לכתוב כדי להבין: לרשום מה אוכלים ואת מצב הרוח באותה עת: חרדה, עצב, תסכול, כעס. לפעמים זיהוי הסיבה לאכילה הרגשית לבדו מספיק כדי לצמצם אותה ואף למנוע אותה.
להניח לעצמנו: ואם כן אכלנו, ולא הצלחנו לעצור מבעוד מועד, חשוב ללמוד לסלוח לעצמנו. כך היינו עושים אם היה מדובר בחבר טוב, שהיה מספר לנו כי “חיסל את כל חבילת העוגיות, והוא מרגיש נורא". אין טעם להכות על חטא ולגרור אשמה וכעס.
לבקש תגבורת: דרך נוספת להתמודדות עם אכילה רגשית היא ליווי והדרכה של תזונאית, פסיכולוגית או גם וגם. אכילה רגשית היא תופעה שמוכרת לאנשים רבים, והמציאות הרגשית שבתוכה אנחנו שרויים אינה פשוטה. לפנות לאוכל כתגובה לתקופה שכזו, זה אנושי לחלוטין, ומדע האבולוציה והפיזיולוגיה מספקים לכך הסברים. לא תמיד השינוי יקרה בן לילה, וזה בסדר גמור. ככל שנכיר את הדפוס טוב יותר, כך יהיה לנו קל יותר להגיב אליו אחרת בפעם הבאה, בעיקר אם נכין את עצמנו לקראתו.
התרעות פיקוד העורף