דפיקות לב או מצוקה נפשית? כך תסייעו להורים המבוגרים בימי החרדה בצל המלחמה

המציאות הביטחונית מעמידה את ההורים המבוגרים בחזית של חרדה ובדידות. איך מזהים סימני מצוקה פיזיים, כיצד מגבילים את החשיפה לחדשות בלי לפגוע באוטונומיה שלהם ומהו הכלי הפשוט שיחזיר להם את תחושת המשמעות

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
קשישים
קשישים | צילום: נתי שוחט, פלאש 90
2
גלריה

עבור בני הגיל השלישי, ימים אלו אינם דומים למלחמות העבר. המציאות הנוכחית עלולה להחזיר זיכרונות ישנים, לעורר תחושת בדידות עמוקה או ליצור בלבול סביב מה שצפוי לקרות. למרות ניסיון החיים העשיר שיכול לשמש כמצפן, העומס הרגשי עלול להיות כבד מנשוא.

למרות היכולות המרשימות של בני הגיל השלישי לוויסות רגשי, הם עשויים לחוות תגובות טבעיות למצב הבלתי נורמלי. חשוב להבין שכל רגש הוא לגיטימי – יש מי שמדבר ויש מי שמסתגר, וכל תגובה היא נורמלית בעומס גבוה. המצוקה אינה תמיד מילולית; היא מתבטאת במערכות שונות של הגוף והנפש.

כאשר מופיעים סימנים כמו דופק מואץ, קושי להירדם, הפרעות בשינה, חוסר תיאבון או כאבי בטן, אלו הם איתותים פיזיולוגיים למתח. לצד אלו, אנו עשויים לראות תגובות קוגניטיביות כמו בלבול ומחשבות טורדניות, או תגובות התנהגותיות של הימנעות וחוסר שקט. זיהוי הסימנים הללו הוא הצעד הראשון בהגשת עזרה.

אחד האתגרים הגדולים הוא ניהול החשיפה למידע. צפייה מרובה בחדשות או חשיפה חוזרת לסרטונים קשים מגבירה משמעותית את רמת החרדה. עם זאת, חשוב לעשות זאת מבלי לפגוע בתחושת השליטה של ההורה. במקום "לאסור", כדאי לעודד צריכה מבוקרת במינון נמוך.

ההמלצה המקצועית היא להעדיף קריאת חדשות על פני צפייה בסרטונים מלחיצים, שכן קריאה מאפשרת עיבוד מידע רגוע יותר. כדאי לעודד את ההורים להכניס פעילויות פנאי אחרות כמו האזנה למוזיקה אהובה, קריאה או בישול, שעוזרים לשמור על תחושת שליטה ועל רווחה נפשית גם כשהכל בחוץ סוער.

הגבלות חדשות בלי לפגוע באוטונומיה
הגבלות חדשות בלי לפגוע באוטונומיה | צילום: אינג'אימג'

הדרך היעילה ביותר לחזק את תחושת הביטחון היא דרך מציאת משמעות ועשייה. תחושת תרומה מחזקת את השליטה ואת הכבוד העצמי. המעבר מתפקיד ה"נעזר" לתפקיד ה"תורם" הוא כלי עוצמתי: עודדו את ההורה לעזור עם הנכדים בשיעורים דרך הטלפון, או להשתתף ביוזמות קהילתיות כמו הכנת אוכל לחיילים או סריגה.

פעולות קטנות אלו לא רק עוזרות לאחרים, אלא נותנות להורה כוח ותחושת מסוגלות. בנוסף, חשוב לעודד שגרה בסיסית: ארוחות בזמנים קבועים, הליכה קלה בבית ותרגול נשימות, שכן אלו מפחיתים את רמת העוררות והלחץ הגופני.

תמיכה רגשית אינה דורשת תמיד פתרונות. לעיתים, שיחת טלפון יומית קצרה או ביקור קצר מעניקים תחושת משמעות ומפיגים את הבדידות. כדאי לשאול בעדינות "איך אתה מרגיש?" ולהיות מוכנים פשוט להקשיב – גם אם הם חוזרים שוב ושוב על אותן מחשבות, זו הדרך שלהם לעבד את המצב.

חשוב להימנע מהניסיון "לתקן" או להרגיע מיד. פשוט תנו מקום לרגשות שלהם. אם הקושי נמשך ומכביד, אל תהססו להציע ליווי רגשי מקצועי; לעיתים די בשיחה אחת כדי לחולל שינוי משמעותי. זכרו שאין גיל שבו "מאוחר מדי" לדבר ולקבל כלים לטיפול בחרדה .

כמו בהוראות הבטיחות בטיסה: עליכם לשים קודם את מסכת החמצן על עצמכם לפני שתוכלו לעזור לאחרים. היכולת שלכם לתמוך קשורה ישירות לדאגה שאתם מרשים לעצמכם לקבל. אתם לא רק "תומכים", אתם בני אדם שמתמודדים עם דאגות, עייפות ולעיתים גם רגשות אשמה.

אל תנסו לשאת הכל לבד. שתפו בתחושות שלכם, בקשו עזרה והקפידו "להטעין" את עצמכם בשיחה טובה או בשקט . גלו חמלה עצמית - גם אם לא הספקתם לדבר עם ההורה היום, מחר זה גם בסדר. יחד, בחיבור אנושי וברגישות, נוכל לחזק את יקירינו ואת עצמנו.

תגיות:
הורים
/
חרדה
/
מבצע "שאגת הארי" באיראן
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף